האם אפשר לחשוב רק על האחדות? על משמעותה של מחשבה אחת בלבד

האם אפשר לחשוב רק על האחדות? על משמעותה של מחשבה אחת בלבד

גם כאשר המוח חושב על מהות, תמיד קיימת נקודה שהוא נאחז בה. אפילו כשהמחשבה מתמקדת אך ורק במהות עצמה, היא למעשה יוצרת הבחנה—בין מהות לצורה, בין יש לאין.

המוח אינו מסוגל לחשוב רק על מהות טהורה. עצם המחשבה על מהות מחייבת הבחנה בינה לבין משהו אחר. לדוגמה, אם המוח יתמקד לחלוטין במילה אחת, כמו “שולחן”, ללא כל הקשר או משמעות נוספת, מחשבה זו תהיה חסרת משמעות, כי היא מנותקת מכל הקשר ומכל יחס לדברים אחרים.

ננסה לחשוב על צבע, נניח על “כחול”. אם הכחול קיים לבדו, בלי צבעים אחרים להשוות אליו, המשמעות של הצבע מתפוגגת. אותו הדבר נכון לגבי מושגים כמו “אור” ו”חושך”—האור מקבל משמעות רק כשיש חושך להשוות אליו, ולהפך.

אם המוח חושב כי קיים רק דבר אחד, הרי שלמחשבה זו עצמה אין משמעות. משמעות נוצרת מתוך יחס והשוואה. עצם ההכרה בכך שלמשהו יש משמעות מעידה על כך שהמוח מתייחס גם לדבר נוסף, ולו במידה מזערית.

אם מהות היא הכל, אזי היא מאבדת את משמעותה, משום שמשמעות נוצרת רק מתוך הבחנה בין דבר לדבר. לדוגמה, אם נחשוב על “אין סוף” כמשהו שקיים בפני עצמו, ללא גבולות או סופים אחרים להשוות אליו—הוא מאבד את המשמעות שלו כאין-סוף, כי לא ניתן להבחין בינו לבין משהו סופי.

במילים אחרות, אם מחשבה על מהות נושאת משמעות כלשהי, הרי שבאופן בלתי נמנע היא כוללת גם הבחנה, ולפיכך—יש משהו נוסף מעבר למהות עצמה. אפילו התפיסה של “אחדות מוחלטת” מחייבת אותנו לחשוב על מה שאינו אחדות כדי להבין מהי האחדות עצמה.