הפסוק הראשון בפרשה:
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ.
אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
נתינת הארץ מאת אלוהים. אם אלוהים לא היה נותן לנו את הארץ לנחלה לא יכולנו לרשת אותה ולשבת בה.
אך גם אם אנו לא נכבוש את הארץ ולא וניישב אותה, הארץ לא תהפוך לנחלתנו.
כלומר, נחלת הארץ וירושתה תלויות בשני גורמים.
באלוהים שמייצר את האפשרות לכך שנוכל לרשת אותה ולשבת בה, אך גם בנו, שאנו נממש את האפשרות הזאת שאלוהים הכין לנו.
כמו שדוד המלך כתב, על היכולת לבנות בית, שתלויה באדם ובאלוהים שנאמר: “אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו” בניין הבית הבית תלוי בעמל הבונים בשיתוף עם אלוהים.
וכך ביאר את הדברים המלבי”ם: “אם לא ילוה אל הבנין עזר אלוה, “אך שוא עמלו בוניו בו”, ואין ההשתדלות מועיל מאומה, ולא לבד בהוצאת כלל הדבר אל הפועל, שאין האדם לבדו יכול עליה בעמל בלא עזר ממרום”
זו היית תפילת חנה בבקשתה לפרי בטן, “וחנה היא מדברת על לבה – אמרה לפניו: ריבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן; דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן”
אלוהים מייצר לנו את האפשרויות למימוש, תפקידנו לזהות את האפשרויות הללו ולממש אותם. בהצלחה!
