האני, השלם והאחר: על תפיסת המציאות והבחנותיה
בכל חוויה של תחושת “אני” מוכרח שתהיה הבדלה כלשהי.
במצב רגיל, לכל ישות יש שני דברים שהם “לא היא”:
- הישויות האחרות שאינן הישות עצמה.
- השלם – כלל הישויות, הכולל הן את ה”אני” והן את שאר הישויות.
אצל האדם, קיימים שני דברים שאינם “הוא”:
- הדברים האחרים הקיימים לצידו.
- כלל המציאות, הכוללת את האדם עצמו ואת כל הישויות יחד.
גם כאשר אדם מזדהה עם כלל המציאות – כלומר, עם השלם של המציאות – שהוא סוג של הזדהות עם האלוהות, הכוללת את ה”אני” ואת ה”לא אני”, עדיין מתקיימת הבדלה.
מדוע? משום שהשלם עצמו מבצע שתי הבחנות:
- הבחנה בינו לבין חלקיו האחרים.
- הבחנה בין הישויות השונות זו מזו, משום שעל מנת שתתקיים מציאות כוללת (שלם-אלוהים), יש צורך להבדיל בין הישויות המרכיבות אותה.
להמחשת הרעיון, ניתן לדמיין תמונה:
ניתן לחלק את התמונה לשלושה חלקים:
- חלק מסוים – נקודה מסוימת בתמונה (המקבילה לישות “אני”).
- חלקים אחרים – נקודות אחרות בתמונה (המקבילות לישויות האחרות).
- כלל התמונה – המקבילה להזדהות עם השלם הכולל את ה”אני” ואת כל השאר.
במצב רגיל, האדם הוא ישות מסוימת – כלומר, חלק מהתמונה.
כאשר הוא מזדהה עם השלם, הוא מזדהה עם התמונה כולה.
אך על מנת שתהיה תמונה, חייבת להיות הבחנה בין חלקיה.
אם כל חלקי התמונה יהיו זהים, לא תהיה תמונה כלל.
כלומר, אם השלם לא יבדיל בין הישויות, הוא עצמו יחדל מלהתקיים.
גם תמונה אחידה לחלוטין, הצבועה בצבע אחד בלבד, עדיין מתקיימת כתמונה, משום שהחלקים השונים שלה מובחנים זה מזה במיקומם.
אך אם לא תהיה כל הבחנה בין החלקים, לא תהיה תמונה שלמה כלל – אלא רק נקודה אחת חסרת מבנה.
האם אדם המזדהה עם כלל המציאות עדיין חווה חֶסֶר?
כן. גם אדם המזדהה עם כלל המציאות חווה חסרונות, ולכן אין בכך שלמות מוחלטת.
אילו חסרונות עלולים להתעורר?
למשל:
- היעדר מטרות בחיים.
- חוסר ידיעה לגבי הסיבה לקיומו.
- חוסר במשמעות ותחושת שעמום.
- ההכרה בכך שהוא איננו “הכול באמת”, שכן תמיד יתקיים משהו שאינו הוא.
ברגע שקיימת הבדלה – כלומר, ברגע שיש ישות המגדירה את עצמה כ”אני” – היא לעולם תהיה חסרה.
האם מי שמזדהה עם כלל המציאות תופס את המציאות באופן מופשט יותר? האם הוא קרוב יותר לאחדות האמיתית?
לא בהכרח.
מי שאינו נמצא במצב זה עשוי לחשוב שהוא נעלה או מופשט יותר, אך מי שנמצא שם מודע גם לחסרונות הקיימים בכך.
ההגדרה המדויקת יותר היא שהתפיסה שלו שונה – עם יתרונות וחסרונות משלה – אך אין בכך שלמות.
ניתן לדמות זאת לבמאי קולנוע הרואה את הסרט מבחוץ – ייתכן שהוא יחוש בחסרונה של חוויית המשחק עצמה.
יתרה מכך, ייתכן שירצה לחוות את כל הרגשות שחווה השחקן, אך ללא הסבל הכרוך בכך.
ייתכן שהוא ירצה להיות גם המנהל הצופה מבחוץ וגם השחקן החווה את החוויה במלואה.
אך זהו אחד מהנמנעים – בלתי אפשרי להיות גם וגם באופן מלא.
