פרשת וארא פותחת בפסוק המספר כי אלוהים נגלה לאברהם ליצחק וליעקב בשם אל שדי, אך שמו המפורש, שם הוי”ה, לא נודע להם. ההרצאה הקצרה מבררת מה בין שתי דרכי ההכרה הללו, ומה ההבדל בין הדור שקדם ליציאת מצרים לבין הדור שיצא ממנה.
לדברי השיעור, האבות זכו להכיר את הבורא מתוך התבוננות בטבע עצמו. אלוהים, כביכול, מולבש בתוך סדרי הבריאה, ומי שמעמיק להתבונן בהם, בסדר, ביציבות, בתכלית שיש בכל פרט, יכול לגלות מאחוריהם את מי שמניע את הכול. זו הכרה שנרכשת בהתבוננות שקטה ומתמשכת, לא בכפייה או בהוכחה חיצונית.
לעומת זאת, עם ישראל במצרים לא הגיע לאותה מדרגה של התבוננות. הם היו שקועים בעבדות ולא פנויים לתהליך העדין הזה. לכן, כדי שיכירו את אלוהים, לא הספיקה התבוננות בטבע הקיים, אלא היה צורך לשנות את הטבע עצמו, במכות ובניסים, ובכך להוכיח להם במוחש מי הוא זה שמנהיג את העולם ומחייה אותו בכל רגע.
כך מלמדת הפרשה שיש יותר מדרך אחת להכיר את אלוהים, ושהדרך המתאימה תלויה במקום שבו האדם נמצא. מי שיכול להתבונן ולהעמיק, ההכרה תבוא לו מתוך הסדר הטבעי. ומי ששקוע בקושי ואינו פנוי לכך, לעיתים זקוק לטלטלה גלויה כדי להיפתח לאותה הכרה.
