מאמר ליום ירושלים: האם זיהוי קדושת המקום הוא טבעי או על־טבעי?
לכבוד יום ירושלים, נרצה לברר עניין של קדושת המקום. האם אפשר להבחין בין מקום קדוש למקום שאינו קדוש, ואם כן, כיצד אפשר להבחין בכך?
ירושלים נחשבת קדושה, וארץ ישראל נחשבת קדושה.
השאלה היא: האם זיהוי מקום קדוש הוא טבעי או על־טבעי? כלומר, אם נסתכל על ירושלים ועל כל עיר אחרת בארץ ישראל, האם נוכל לזהות את הקדושה של ירושלים?
האם העפר הוא אותו עפר, האבנים אותן אבנים, האוויר אותו אוויר, ולא ניתן לזהות בעין טבעית את הקדושה שיש בירושלים?
התשובה היא שבאמת, מבחינה גשמית ומבחינה טבעית, אין הבדל בין מקום קדוש למקום שאינו קדוש. אין הבדל בין ירושלים לשאר המקומות. עצים, אבנים, עפר, צמחייה ואוויר, הכול נראה כמו כל מקום אחר.
אבל היכולת לזהות את הקדושה היא על־טבעית. מי שיש לו אמונה על־טבעית יכול לזהות. אדם שאין לו יכולת זיהוי של דברים על־טבעיים, מבחינתו לא יהיה שום הבדל בין מקום קדוש למקום שאינו קדוש.
אברהם אבינו והר המוריה
מקרה שמחדד ומבהיר את הרעיון הזה מובא במדרש אצל אברהם אבינו.
אלוהים אומר לאברהם ללכת לארץ המוריה ולהקריב את יצחק על אחד ההרים אשר יאמר לו, אך לא גילה לו איזה הר.
כמו שכתוב:
“בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.”
בראשית כב, ד
שואל המדרש כיצד ידע אברהם איזהו המקום, ועונה:
“ראה ענן קשור על ההר. אמר ליצחק: בני, רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו. אמר: הואיל ואין אתם רואים, שבו לכם פה עם החמור.” בראשית רבה
הענן הקשור אינו דבר טבעי, אלא מציאות על־טבעית שמעל המציאות הטבעית. רק מי שיש לו מבט שמעל הטבע יכול לראות זאת.
ואומר המדרש על הפסוק “שבו לכם פה עם החמור”:
“עם הדומה לחמור.”
בראשית רבה
החמור רומז לחומריות. מי שאחוז בעולם החומר אינו יכול לזהות קדושת מקום. לכן הנערים, שהיו אחוזים בחומר, לא יכלו לזהות קדושת מקום, בניגוד לאברהם ויצחק שהיו מעל הטבע.
קדושת הזמן
אותו הדבר לגבי קדושת הזמן. לפי הטבע אין הבדל בין זמנים מקודשים לזמנים שאינם מקודשים.
כמו שמובא בגמרא:
“המהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת — מונה ששה ימים ומשמר יום אחד.”
תלמוד בבלי
כלומר, באופן טבעי לא ניתן לזהות את קדושת הזמן. מי שאיבד את חשבון הימים אינו יכול לדעת מתי שבת מצד הטבע בלבד.
חמורו של רבי פנחס בן יאיר
נכון שמצאנו שחמורו של צדיק יכול לזהות מה כשר ומה לא כשר, כמו שמסופר על חמורו של רבי פנחס בן יאיר:
“אשכחוהו דלא קא אכיל. אמר להו: דלמא לא מעשרן? עשרינהו ואכל.”
תלמוד בבלי
כלומר, החמור לא רצה לאכול עד שעישרו את התבואה.
אבל גם זה שייך למה שמעל הטבע ומעל החומריות. כי בטבע ובחומר אין הבדל נראה לעין בין תבואה שעישרו ממנה לתבואה שלא עישרו ממנה. רק מי שיש לו ראייה על־טבעית יכול לזהות זאת.
דברי רבי נחמן על ארץ ישראל
רבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי מוהר״ן:
“סיפר, שכשהיה בארץ ישראל, סיפרו לו שם החשובים שהיו שם, שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל… שקודם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לצייר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם. והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי.”
ובהמשך:
“כי באמת ארץ ישראל הוא כמו מדינות אלו ממש. ועפר ארץ ישראל הוא במראה ודמות כמו עפר מדינות אלו ממש… ואף על פי כן היא קדושה מאוד מאוד בתכלית הקדושה עצומה ונוראה מאוד.”
ליקוטי מוהר״ן חלק ב’ תורה קט”ז
רבי נחמן מספר שאנשים שהגיעו לארץ ישראל לא היו יכולים לצייר לעצמם שארץ ישראל נמצאת “בעולם הזה” ממש, משום גודל הקדושה המתוארת עליה בספרים. הם חשבו שמדובר במציאות אחרת לגמרי.
אבל כאשר הגיעו לשם, ראו שמבחינה גשמית היא נראית ככל הארצות. העפר נראה אותו עפר, והמראה אותו מראה. ואף על פי כן, הקדושה עצומה ונוראה.
הצדיק נראה כמו כל אדם
רבי נחמן מוסיף יסוד נוסף:
“כי יש טועים סוברים שצריכין להכיר את הצדיק… שיהיה משונה בדמותו ובתנועותיו דווקא. ובאמת לא כן הוא. כי הצדיק הוא בדמות וצלם ככל האנשים ואין בו שום שינוי, ואף על פי כן הוא עניין אחר לגמרי.”
ליקוטי מוהר״ן
וכן:
“ואף על פי כן באמת לאמיתו אנו מאמינים שהם מופרשים ומובדלים לגמרי.”
ליקוטי מוהר״ן
כלומר, מבחינה גשמית הצדיק נראה ככל אדם אחר, אך באמת הוא שונה לגמרי. כך גם ארץ ישראל: בגשמיות אין רואים הבדל בינה לבין שאר הארצות, אך באמת היא מובדלת ומופרשת לגמרי.
סיכום
לפי השכל הטבעי אין הבדל בין הדברים, והכול אחד. אבל מי שנמצא מעל הטבע רואה הבדל בין דברים: בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון, בין קדוש לחול.
כל זה נובע מן האמונה, מן הראייה העל־טבעית והעל־שכלית. כי בשכל הטבעי בלבד, אין נכון ולא נכון, ואין טוב ורע.
