מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית?
שאלות יסוד:
מהי אחדות מוחלטת?
מהי אחדות פרדוקסלית?
מהי אחדות שאינה שכלית?
מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים?
האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר?
הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס:
הקביעה כי “אין הבדל בין יש לאין” היא פרדוקסלית כשלעצמה. מן העבר השני, מצב שבו אדם “אינו יודע כלום באופן מוחלט” יכול להתקיים אך ורק כאשר הוא אינו מבדיל בין יש לאין; שכן כל עוד קיימת הבחנה בין יש לאין, קיימת בהכרח ידיעה כלשהי. לכן, כדי להגיע לחוסר ידיעה מוחלט, תנאי הכרחי הוא ביטול ההבחנה בין יש לאין.
מכאן עולה כי בשביל לא לדעת כלום באופן מוחלט, מוכרחים שלא להבדיל בין יש לאין. משום כך, המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה למצב שבו “אין הבדל בין יש לאין”. במילים אחרות: שני הרעיונות מובילים אל אותו הפרדוקס, ולכן הם זהים.
ההתנגדות להסבר הראשון
על הסבר זה יש המקשים וטוענים כי אין זו תשובה מספקת. לטענתם, השקילות בין שני המושגים קיימת אך ורק מצד מאפיין הפרדוקס המשותף להם, ולא מכל הבחינות. הם אינם זהים באמת, משום ששני דברים נחשבים לשקולים לחלוטין רק כאשר הם זהים בכל מאפייניהם כולם, ולא רק במאפיין בודד. לכן, קביעה כי הם זהים רק בגלל מרכיב הפרדוקס שבהם – אינה נכונה.
עוד הם טוענים: הרי ישנם פרדוקסים רבים בעולם. אם נגזור שכל מה שמוביל לפרדוקס הוא זהה, נצטרך לומר שגם המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה לכל דוגמה אחרת של פרדוקס שניתן להעלות על הדעת. למשל, אם נאמר ש”בכל המציאות יש רק צבע לבן” – משפט זה הוא פרדוקסלי (מכיוון שלבן מוגדר רק לעומת צבעים אחרים). האם באמת ניתן לומר שמשפט זה שקול לחלוטין לטענה ש”אין הבדל בין יש לאין”?
התשובה להתנגדות
על כך יש להשיב: ראשית, יש לדון באופן ספציפי האם הרעיון ש”בכל המציאות יש רק צבע לבן” הוא אכן פרדוקסלי מיסודו או לא. אך כעיקרון, כל משפט פרדוקסלי אמיתי אכן משקף את רעיון האחדות הזה באופן מלא בהחלט.
אין שום בעיה בכך ששני המשפטים אינם שקולים בכל המובנים ומכל הבחינות האחרות. הבחינה היחידה שמגדירה ומאפיינת את האחדות הזו היא היותה פרדוקסלית. מאחר שזהו המאפיין המייחד אותה, כל מקרה וכל דוגמה של פרדוקס יכולים לשקף נאמנה ובאופן מדויק את הרעיון הזה. לכן, הוא אכן שקול לחלוטין למשפט “אין הבדל בין יש לאין” ולמשפט “לא לדעת כלום באופן מוחלט”.
הנקודה המרכזית היא שכאשר עוסקים בשקילות מלכתחילה, יש לשאול האם השקילות נבחנת מכל הבחינות או מבחינה מסוימת. במקרה זה, הבחינה החשובה והיחידה היא היותם של המושגים פרדוקסליים, ולכן כל מקרה של פרדוקס יהיה שקול בהחלט לאחדות הזו.
פרדוקס מקומי מול פרדוקס כולל: חמור, גמל, שחור ולבן
מה יקרה אם מישהו יאמר: “אין הבדל בין ‘רק הכל שחור’ לבין ‘רק הכל לבן’, אבל יש הבדל בין חמור לגמל, ויש הבדל בין יש לאין”? האם גם מצב כזה יהיה שקול לטענה שאין הבדל בין יש לאין?
אם אותו אדם מגדיר את פרדוקס הצבעים (שחור ולבן) באופן מצומצם – כלומר, שלמרות נכונותו של הפרדוקס הזה, יכולים להיות במציאות דברים אחרים שהם נכונים, הגיוניים ולא פרדוקסליים, וניתן לדעת אותם ככאלה – אז בהחלט הדוגמה של פרדוקס השחור-לבן אינה משקפת את הרעיון של פרדוקס היש והאין.
אך אם מבינים שפרדוקס אחד (כמו לבן ושחור) גורר אחריו בהכרח פרדוקס בכל שאר הדברים שבעולם, אז פרדוקס אחד שקול לכל פרדוקס אחר, ואין שום הבדל בין פרדוקס אחד למשנהו. לכן, ניתן לתאר את אחדות הניגודים (ההנחה שקיימים פרדוקסים אמיתיים ונכונים במציאות) באמצעות כל דוגמה של פרדוקס, ולא רק דרך פרדוקס היש והאין.
לפיכך, ההסבר הנכון הוא שפרדוקס אחד צובע בהכרח את המציאות כולה בפרדוקסים. ברגע שמאפשרים למקרה בודד אחד של פרדוקס להיות אמיתי ונכון – ולא משנה מהו אותו מקרה – בעצם אומרים שהפרדוקס אפשרי בכל המציאות כולה, ללא תלות במקרה הספציפי. פרדוקס הוא פרדוקס, ללא קשר לתוכן שלו. ברגע שקיים מקרה אחד של פרדוקס אמיתי, הוא הופך זהה לכל פרדוקס אחר במציאות.
ייתכנו מקרים שבהם יתנהל דיון אם תופעה מסוימת היא פרדוקס או אינה פרדוקס; אך ברגע שיש לנו דוגמה לפרדוקס אמיתי, הוא זהה לכל פרדוקס אחר ומשקף אותו לחלוטין.
שיטות נוספות להוכחת השקילות בין המושגים
הסבר שני: מבחן התוכן המחשבתי (X ו-Y)
דרך נוספת להראות שהאחדות של “אין הבדל בין יש לאין” והאחדות של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” הן שקולות, היא הניסוי המחשבתי הבא:
ניקח את הרעיון של “אין הבדל בין יש לאין”, וננסה לדמיין ולחשוב מהי משמעותו. נניח שתוכן המחשבה שיעלה בעיני רוחנו יהיה-X.
לאחר מכן, ניקח את הרעיון של “לא לדעת כלום באופן מוחלט”, וננסה לחשוב מהו ולדמיין אותו. אם תוכן המחשבה שיעלה יהיה-Y, הרי ששני הרעיונות אינם זהים.
אבל, אם כאשר נחשוב על התוכן של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” יעלה בדעתנו אותו תוכן בדיוק (X) שעלה ברעיון הקודם, הרי שמוכח ששני הרעיונות שקולים.
ההסבר גורס כי אם תנסה לחשוב על התוכן של הרעיון הראשון (“אין הבדל”) ואז על התוכן של הרעיון השני (“לא לדעת כלום”), יתקבל אצלך אותו רעיון בדיוק ולא תמצא ביניהם שום הבדל – ומכאן שהם שקולים. הדגש הוא שאיננו קובעים מראש מה יהיה אותו תוכן משותף (האם הוא יהיה רעיון בלתי מוגדר, תוכן מופשט אחר, או משהו שכלל לא ניתן לדמיין אותו); כל שנקבע הוא שלא יהיה הבדל בין שני התכנים, ולכן הם זהים.
בצורת נוסחה:
אין הבדל בין יש לאין = X
לא לדעת כלום באופן מוחלט = X
מסקנה: אין הבדל בין יש לאין = לא לדעת כלום באופן מוחלט.
הסבר שלי: גרירה לוגית דו-כיוונית
הסבר נוסף משתמש בכלל הלוגי הבא:
אם A גורר אחריו את B
וגם B גורר אחריו את A
מסקנה: A = B
ובדוגמה שלנו:
“אין הבדל בין יש לאין” גורר אחריו את המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט”.
“לא לדעת כלום באופן מוחלט” גורר אחריו את המצב של “אין הבדל בין יש לאין”.
מסקנה: אין הבדל בין יש לאין = לא לדעת כלום באופן מוחלט.
ביקורת על ההסבר השלישי
עם זאת, נראה שההסבר הזה אינו אומר דבר ממשי, משום שהוא אינו מוכיח או מראה מדוע הדבר נכון. הוא רק מציג את השקילות בנוסחה מתמטית, אך בשונה משני ההסברים הקודמים, הוא אינו מסביר את המהות והנכונות של השקילות הזו. הוא פשוט קובע בשפה של נוסחה שהם שווים, וניתן לומר זאת ישירות מבלי להזדקק לנוסחאות.
האם עצם העיסוק בפרדוקס מונע את הוכחתו?
ישנם כאלו הטוענים כי קיימת בעיה עקרונית להוכיח ששני הרעיונות הללו זהים (כלומר, השקילות בין “אין הבדל בין יש לאין” לבין “לא לדעת כלום באופן מוחלט”), וזאת מעצם היותם עניין פרדוקסלי. לשיטתם, הממד הפרדוקסלי הופך את ההוכחה לבלתי אפשרית.
אך לא נראה שטענה זו נכונה, מאחר שכפי שהראינו והסברנו לעיל, בהחלט ניתן להוכיח באופן לוגי ששני הרעיונות הללו זהים.
ניתוח כנות המשיב בדיון מופשט
שאלה: אם נוכיח לך ששני הרעיונות מובילים לפרדוקס – כלומר, נראה לך ש’אין הבדל בין יש לאין’ שווה לפרדוקס, וגם ש’לא לדעת כלום באופן מוחלט’ שווה לפרדוקס – האם זה ישכנע אותך ששני הרעיונות אומרים את אותו הדבר?
תשובה: אינני יודע. אולי כן ואולי לא. רק לאחר שאראה את ההוכחות, אדע אם אשתכנע שהם אותו הדבר או לא.
ניתוח התשובה:
האם תשובה זו מייצגת כנות אמיתית המבקשת להגיע לחקר האמת, או שמא היא נובעת מפחד להשתכנע, ולכן המשיב נמנע מלהתחייב מראש לקבל את התשובה? האם חבל על הזמן לנסות ולהסביר לו, כיוון שייתכן שבכל מקרה הוא יסרב לקבל את הדברים?
התשובה לכך תלויה בהקשר:
כשמדובר במושגים פשוטים ובהוכחות אלמנטריות, תגובה כזו אכן נחשבת לחוסר כנות. אולם, כאשר מדובר במקרה מופשט ומורכב כל כך, ייתכן מאוד שהמושגים והרעיונות פשוט אינם ברורים לשומע עד תומם. הוא אינו יכול לדעת מראש אם ההוכחה תשכנע אותו, משום שתמונת הרעיונות אינה נהירה לו ומושגי היסוד של ההוכחה עדיין מעורפלים בעיניו.
לפיכך, במקרה זה, התשובה “אולי כן ואולי לא” יכולה להיות כנה, ישרה לחלוטין ונאמרת בתום לב. חוסר היכולת שלו להתחייב מראש נובע מכך שמשמעויות הרעיון אינן ברורות לו, ורק לאחר שיוצג ההסבר בפניו, הוא יוכל לבחון באופן אמיתי אם הוא השתכנע שהרעיונות זהים.
ההוכחה הסופית: כיצד נראה שהם זהים?
כדי להוכיח שהרעיון ש”אין הבדל בין יש לאין” והרעיון של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” הם זהים, נראה ששניהם פרדוקסליים באותו האופן, ומכאן שהם מייצגים את אותו הרעיון.
הגדרת הפרדוקס: פרדוקס הוא רעיון שלא ניתן לדמיין את אפשרות היותו נכון, מכיוון שהוא מציג דבר והיפוכו הגמור בעת ובעונה אחת (כגון: “רק יש ורק אין בו זמנית”).
ניתוח הרעיון הראשון: המשפט “אין הבדל בין יש לאין” הוא המשפט הפרדוקסלי המובהק ביותר, מכיוון שהמושגים “יש” ו”אין” הם ההפכים המוחלטים ביותר שקיימים. לכן ברור שאי אפשר לדמיין מצב כזה, והוא נושא בתוכו סתירה מובנית ופרדוקס.
ניתוח הרעיון השני: הרעיון של “לא לדעת כלום באופן מוחלט”. כפי שהסברנו, כדי להגיע למצב שבו לא יודעים דבר באופן מוחלט, תנאי הכרחי הוא שלא להבדיל בין יש לאין. כל עוד אדם מבדיל ביניהם, הוא יודע לפחות משהו אחד. רק כאשר הוא אינו יודע להבדיל בין יש לאין – ורק אז – הוא אינו יודע כלום באופן מוחלט.
מכאן נובעת שרשרת הזהות:
לא לדעת כלום = אין הבדל בין יש לאין = פרדוקס
סיכום
את אחדות הניגודים הפרדוקסלית הזו ניתן לתאר בכמה אופנים וניסוחים שונים: כ”אין הבדל בין יש לאין”, כ”לא לדעת כלום באופן מוחלט”, או בכל צורה מבנית אחרת שמבטאת באופן נאמן ונכון את אחדות הניגודים המוחלטת.
