תורה שבעל פה – הייתה או לא הייתה?
ראשית, יש להגדיר מהי תורה שבעל פה. משום שבהסברים מסוימים ניתן להוכיח את קיומה של תורה שבעל פה, ואילו בהסברים אחרים לא ניתן לעשות זאת.
במאמר זה נציע שני הסברים למושג תורה שבעל פה, ונבחן מה ניתן להסיק מהם לגבי אמיתות קבלתה לעומת קבלת תורה שבכתב.
הסבר ראשון – תורה שבעל פה כבסיס לתורה שבכתב
אם נגדיר את תורה שבעל פה כדברי האל שנאמרו למשה בעל פה, הרי שתורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב. יתרה מזאת, על פי הגדרה זו, אין למעשה הבדל מהותי בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב, שכן גם הכתובים עצמם ניתנו תחילה בעל פה.
דוגמה לתפיסה זו מופיעה בסיפור הידוע על הלל במסכת שבת (דף לא עמוד א):
“מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתיים – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב אני מאמינך, ושבעל פה איני מאמינך; גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל, גיירו. ביום הראשון אמר לו: א”ב ג”ד. למחר הפך לו [את סדר האותיות]. אמר לו: והרי אתמול לא אמרת לי כך? אמר לו: והרי עליי סמכת? אם כך, סמוך עליי גם בתורה שבעל פה!”
מתשובתו של הלל עולה כי למעשה אין הבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה – הבסיס של התורה שבעל פה הוא המעניק תוקף ומשמעות גם לתורה שבכתב. לכן, מי שמקבל את תורה שבכתב מחויב גם לקבל את תורה שבעל פה.
לפי הסבר זה, כל התורה כולה – גם זו הכתובה – היא למעשה תורה שבעל פה שהועברה לכתיבה בשלב מסוים. במילים אחרות, ישנה רק תורה אחת, והיא תורה שבעל פה, המתבטאת הן בכתובים והן במסורות שהועברו בעל פה.
הסבר שני – תורה שבעל פה כתוספת לתורה שבכתב
ניתן גם להגדיר את תורה שבעל פה באופן שונה – כתורה נוספת שנתן האל לצד התורה שבכתב. לפי גישה זו, התורה שבכתב עומדת בפני עצמה, ואילו התורה שבעל פה כוללת מצוות נוספות, ביאורים ופרשנויות לכתובים.
כפי שמובא במדרש, משה רבנו למד בארבעים הימים בהר סיני תורה שבכתב ביום ותורה שבעל פה בלילה.
לפי ההסבר הזה, יש לתורה שבכתב יתרון על פני תורה שבעל פה, שכן היא מונחת לפנינו, ואין עוררין על כך שהיא ניתנה בהר סיני. השאלה שנותרת היא האם בנוסף אליה נמסרה גם תורה שבעל פה.
בהקשר זה עולות שתי שאלות מרכזיות:
- האם משה רבנו אכן קיבל תורה נוספת בעל פה לצד התורה שבכתב?
- גם אם נניח שכן – כיצד ניתן לדעת מה כללה תורה שבעל פה?
בניגוד לתורה שבכתב, שנשתמרה באופן אחיד, התורה שבעל פה לא נכתבה במשך דורות רבים. כתוצאה מכך, ייתכן כי חלקים ממנה נשכחו עם הזמן, כפי שמתארת הגמרא במסכת תמורה (דף טז עמוד א):
“אמר רב יהודה אמר שמואל: שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.”
אם הלכות רבות נשכחו תוך ארבעים שנה בלבד אחרי מתן תורה, מי יודע כמה נשכח במהלך הדורות הרבים שלאחר מכן? לכן, גם אם נמסרה תורה שבעל פה, ייתכן שאין לנו דרך לדעת האם המסורת שנשתמרה עד ימינו אכן זהה לזו שנמסרה למשה בסיני.
סיכום
המושג “תורה שבעל פה” ניתן להבנה בשני אופנים עיקריים:
- לפי גישתו של הלל בתלמוד, תורה שבעל פה כוללת גם את התורה שבכתב, ולכן כל מי שמקבל את תורה שבכתב מחויב לקבל גם את תורה שבעל פה.
- לפי גישה אחרת, תורה שבעל פה היא תורה נוספת שנמסרה לצד התורה שבכתב, הכוללת מצוות נוספות וביאורים. בגישה זו, אין הכרח לקבל את תורה שבעל פה, משום שהתורה שבכתב מונחת לפנינו ואינה שנויה במחלוקת, בעוד שהתורה שבעל פה אינה כתובה, ולכן לא ניתן לדעת אם הייתה קיימת מלכתחילה, ואם כן – האם המסורת שבידינו כיום אכן משקפת אותה במדויק.
