אחדות מהי? תפיסות שונות של אחדות, מהות האלוהות, שאלת האשליה והקשר שבין סבל לחוסר משמעות
א. שני סוגי האחדות היסודיים
כאשר אנו שואלים “אחדות מהי?”, עלינו להבחין בין שני סוגים יסודיים של תפיסת אחדות:
הסוג הראשון – אחדות הניגודים: תפיסה זו גורסת כי באחדות האמיתית אין שום הבדל בין דבר לדבר, וכי אפילו הניגודים הקיצוניים ביותר מתאחדים בה ומקיימים בה הרמוניה מוחלטת.
הסוג השני – אחדות האין (האפסות): תפיסה זו מתארת מציאות שבה הכול הוא “אין וכלום”. זוהי מציאות מוחלטת שאין בה שום מקום לדברים שונים, נפרדים או מובחנים – המציאות עצמה היא ריקנות מוחלטת.
קיים הבדל תהומי בין שני סוגי האחדות הללו, והוא בא לידי ביטוי בדרך שבה הן מתייחסות להבחנה שבין ה”יש” ל”אין”.
באחדות מהסוג השני (אחדות האין), קיים ניגוד בין היש לבין האין, כאשר המציאות האמיתית והיחידה היא האין המוחלט. לעומת זאת, באחדות מהסוג הראשון (אחדות הניגודים), המציאות מכילה בתוכה את הניגודים עצמם ומאחדת ביניהם. בשל כך, ניתן לכנותה בכל שם, ובו-זמנית שום תיאור מילולי לא ישקף את מהותה באמת. אחדות הניגודים היא “גם יש וגם אין”, ובו-זמנית “לא יש ולא אין”. במקום שבו קיימת אחדות בין הניגודים, כל המערכת של ההגדרות, המושגים והשפה האנושית מקבלת משמעות שונה לחלוטין.
ב. אחדויות שכיחות בקרב ההמון
מלבד שני סוגי האחדות המופשטים הללו, הקיימים בעיקר אצל מי שמטיב לעיין בעומק העניין, ישנן עוד שתי תפיסות אחדות המצויות יותר בקרב הציבור הרחב.
- המציאות הממשית והאל הבורא
ישנם אנשים שאינם מתעסקים במושגים מופשטים של אחדות, אלא תופסים את העולם כפשוטו: “זה מה שיש, יש וזהו”. מבחינתם, המציאות הממשית מורכבת מנפרדות ברורה, והם אינם מכירים שום רובד מעבר לה.
חלקם מאמינים כי קיימת ישות מודעת בעלת רצון חופשי שבראה את העולם הזה. כלומר, ישנו עולם וישנה ישות מודעת נפרדת שבראה אותו. מתוך קבוצה זו, יש הסוברים שאותה ישות גם משגיחה על העולם, מפעילה אותו ומנהיגה אותו בכל רגע ורגע; ויש הסוברים שהיא בראה את העולם ואת חוקי הטבע, והניחה לו להתנהל בכוחות עצמו על פי אותם החוקים שיצרה. לפי שיטה זו, המציאות הנפרדת היא ממשית ואמיתית לחלוטין; המקור והמנהיג שלה הוא אמנם אחד (אלוהים), אך הנפרדות עצמה קיימת באמת ובעלת ממשות באמת.
- העולם כחלום ומחשבה של ישות מודעת
לעומתם, ישנה גישה הגורסת כי קיימת ישות מודעת אחת ויחידה, אשר העולם כולו אינו אלא תוצר של מחשבתה. כל הנפרדות שאנו חווים סביבנו נובעת ומתקיימת בתוך אותה הישות.
כשם שבני אדם מתייחסים לעולם הזה כאל המציאות האמיתית ואילו לעולם החלומות כאל אשליה ודמיון – כך לפי שיטה זו, העולם הזה כולו הוא אשליה ודמיון בלבד. המציאות האמיתית היחידה היא אותה ישות מודעת אחת ש”חושבת” את העולם הנוכחי. לפי תפיסה זו, היחס לעולם הנפרד שלנו צריך להיות זהה ליחס של אדם ער לחלום שחלם: העולם הוא רק חלום ודמיון של הישות, והיא הממשית היחידה.
חשוב לשים לב כי תפיסת האחדות הזו שונה לחלוטין מתפיסת “אחדות האין” שהוזכרה לעיל. כאן מדובר על ישות מודעת שחושבת ומדמיינת את העולם; ואילו באחדות שהכול בה “אין”, לא שייך לדבר על ישות מודעת. קיומה של ישות מודעת מחייב מעצם הגדרתו קיומם של הבדלים והפרדות (כפי שבואר במקום אחר), ולכן היא אינה יכולה להתקיים במציאות שכולה אין מוחלט.
ג. השפעת התפיסה על חוויית החיים והפחד מחידלון
כעת נתמקד בתפיסה הגורסת כי קיימת מודעות אחת החולמת את המציאות כולה, וכי הנפרדות של “אני”, “אתה” ו”הוא” אינה אלא אשליה הנובעת מתוך הדמיון של אותה הישות.
נשאלת השאלה: האם אדם האוחז בתפיסה זו חווה את המציאות באופן שונה מאדם התופס את המציאות הנפרדת כקיום הממשי היחיד? האם יש להבחנה זו השפעה מעשית על חייו בפועל?
התשובה הראשונית היא שבהכרח קיימת השפעה. תפיסת מציאות שונה מעצבת ומנווטת את האדם בדרכים משלה. עם זאת, ייתכנו תחומי חיים טכניים שלא יושפעו כלל: שני האנשים הללו יכולים ללכת מדי יום לאותה העבודה, לעבוד באותו האופן ולהשתכר סכום זהה.
ההבדל העמוק יתבטא בהוויית ההנאה ובחוויה הפנימית שלהם:
ביחס לכסף ורכוש: האדם המאמין שהמציאות הממשית היא אמת מוחלטת ולא אשליה, יחווה סיפוק והנאה גדולים יותר מכך שהרוויח כסף, מכיוון שמבחינתו יש לו נכס אמיתי ביד. לעומתו, מי שרואה במציאות אשליה וחלום של ישות מודעת, ייהנה פחות מהכסף. הוא מבין שההון שלו הוא חלק מחלום שחולמת ישות אחרת, ולכן חשיבותו של הממון פוחתת בעיניו.
ביחס לפחד מהמוות: שני האנשים עשויים לחוש פחד מהמוות, אך האופן שבו יחוו את חרדת המוות יהיה שונה לחלוטין. מי שרואה את קיומנו כאשליה הנובעת ממחשבה של ישות אחת, מרגיש שקיומו הנוכחי פחות ממשי. בשל כך, החרדה מפני חידלון עשויה להיות פחות דרמטית עבורו בהשוואה למי שרואה את עצמו כקיים באמת באופן עצמאי.
מצד שני, התפיסה הזו עלולה להוליד פחד מסוג אחר. האדם המאמין שהוא קיים באמת ובתמים, יחשוש פחות ליסוד קיומו. לעומתו, מי שרואה את עצמו כלא יותר ממחשבה, חלום או דמיון של ישות אחרת, עלול לחיות בחשש מתמיד שקיומו יתבטל ברגע אחד – שכן די בכך שהישות המודעת תפסיק לחלום אותו, והוא ייעלם כלא היה.
הקיום שלנו, לפי תפיסה זו, זהה לקיומן של הדמויות שאנו פוגשים בחלומותינו. ההבדל היחיד הוא, שביחס לישויות שבחלום הלילה אנו יודעים שהן אינן ממשית משום שכבר התעוררנו מהן ונוכחנו לדעת שהיו דמיון; ואילו אל המציאות היום-יומית שלנו אנו מתייחסים כממשית, פשוט מפני שעדיין לא התעוררנו ממנה. אילו היינו מתעוררים ממנה יום אחד, היינו מביטים על כל התרחשויות העולם הזה בדיוק כפי שאנו מביטים על חלום שעבר. העולם הזה נדמה כממשי רק בגלל שהיקיצה ממנו טרם התרחשה.
ד. השפעות מעשיות, חוסר משמעות וסבל
אם נסכם את ההבדלים בין מי שרואה בעולם חלום ואשליה לבין מי שרואה בו מציאות ממשית, ניתקל במספר מישורים:
תפיסת ה”הכול אשליה” יכולה להשפיע באופן ישיר על קבלת ההחלטות של האדם. היא עלולה ליטול ממנו את המוטיבציה לפעול, ליצור ולבנות, וממילא להוביל לכך שיהיו לו פחות הישגים ודברים מוחשיים בחיים.
גם אם נניח שהתפקוד החיצוני של השניים יהיה זהה לחלוטין ושניהם ילכו לעבודה, החוויה הפנימית של ההליכה לעבודה תהיה שונה בתכלית. האחד הולך לעבודה מתוך החלטה אישית ומתוך הבנה שהוא מעצב את חייו הממשיים; בעוד השני הולך לעבודה מתוך תחושה שהישות האחת חולמת אותו ברגע זה כמי שהולך לעבודה. גם היחס לשכר, כאמור, יהיה שונה.
בסופו של דבר, החלטות המושפעות מתפיסת עולם כללית יכולות לשנות אירועים ותפקוד בפועל. אך גם אם האירועים והתפקוד יישארו זהים, הרי שהמשמעות, הפירוש והפרשנות הפנימית שהאדם מעניק לאותם האירועים ישתנו לחלוטין, וכתוצאה מכך החוויה הרגשית שלו תהיה רחוקה מזו של האדם התופס את המציאות כממשית.
מכאן עולה השאלה: אם לשני האנשים הללו קורים בסופו של דבר אותם הדברים בדיוק, מדוע מי שתופס את המציאות כאשליה נוטה לאבד את המשמעות בחייו ולסבול?
התשובה לכך היא, ראשית, שעצם התפיסה שהעולם הוא אשליה יכולה לשנות לרעה או לטובה את השתלשלות האירועים בחייו. שנית, גם אם האירועים עצמם אינם משתנים, המשמעות שהוא מייחס להם שונה לחלוטין משל זולתו, לשבט או לחסד. הפירוש הספציפי הזה של העולם כחלום נטול אחיזה, גורר בעקבותיו תחושה קשה של חוסר משמעות וסבל רוחני.
ה. רע כללי מול רע פרטי וחרדת אובדן המודעות
האם ייתכן שאנשים האוחזים בתפיסת האשליה סובלים מפחד עמוק שמא יאבדו את המודעות העצמית לקיומם?
קודם לכן הצגנו מקרה פרטי של פגיעה והפחתת הנאה (כמו חוסר היכולת ליהנות מרווח כספי) – חוויה שניתן להגדירה כ”רע פרטי”. אולם, התפיסה שהכול אשליה עלולה להוביל את האדם לחוויה קיומית קשה בהרבה: המחשבה שהוא עצמו אינו קיים באמת. מתוך כך עולה פחד עמוק מפני היעלמות וחידלון, המייצר “רע כללי” – סבל רחב ומקיף הנובע מעצם התפיסה שהעולם כולו אינו אלא דמיון שווא.
כמו כן, האדם עלול לחוות חוסר משמעות כולל המרעיל את כל מרחבי החיים. זהו רע כללי המכסה את הקיום ומקהה את היכולת לחוות את הדברים הטובים שבחיים, מאחר שהתודעה מסווגת אותם מראש כריקים מתוכן וחסרי ממשות.
סיכום
לסיכום, ניתן להצביע על ארבע תפיסות מרכזיות של אחדות:
התפיסה הפשוטה (ההמונית): אינה כופרת בממשות של הנפרדות והגיוון בעולם, אך גורסת כי המקור והמנהיג של המציאות הממשית הזו הוא אחד – אלוהים, אשר ברא את העולם ומשגיח עליו.
תפיסת המציאות כחלום: גורסת כי המציאות הממשית והמגוונת שאנו חווים היא למעשה חלום, מחשבה או דמיון של ישות אחת החולמת את כל הפרטים. בדומה לדמויות בחלום הלילה שנעלמות לחלוטין ברגע שהחולם מתעורר, כך גם כל אירועי החיים קיימים כאשליה בלבד מתוך שינתה של אותה הישות. רק היא המציאות הממשית האמיתית, ולשאר הדברים הנפרדים אין קיום עצמאי באמת. תפיסה זו משנה באופן דרמטי את המציאות ואת המשמעויות שהאדם מעניק לה, לטוב ולרע.
תפיסת אחדות האין (הוויית האפסות): קובעת כי המציאות האמיתית והמוחלטת היא הוויה אחת שאין בה שום נפרדות, ואפילו לא הפרדה מודעת של “אני”. כל הגיוון שאנו חווים הוא אשליה, והמהות השורשית של המציאות הממשית היא האין.
תפיסת אחדות הניגודים החוץ-שכלית: תפיסת עומק הטוענת כי באחדות האמיתית מתבטלת ההפרדה בין יש לאין, והניגודים כולם מתלכדים למהות אחת הנמצאת מעבר לגבולות השכל האנושי וההיגיון הרגיל.
