בחירה חופשית: אשליה או מציאות? דיון בשאלת קיומה של בחירה חופשית
טענה:
אין בחירה חופשית, כי כל פעולה שאני עושה נובעת מסיבות שקדמו לה. הסיבות להחלטותיי נמשכות אחורה עד אינסוף או נעצרות בנקודה מסוימת, אך בשני המקרים קיים משהו שמכתיב אותי – יש סיבה שגרמה לי לעשות את מה שעשיתי, גם אם אני מרגיש שבחרתי לעשות זאת מרצוני החופשי.
למשל, אם אני צריך להכריע בין שתיית תה לקפה, ואני בוחר לשתות קפה, לכאורה נראה שבחרתי באופן חופשי. אך אם נבדוק מדוע בחרתי בקפה ולא בתה, נגלה שהיו סיבות שגרמו לי לבחור בקפה. אלמלא אותן סיבות, לא הייתי בוחר בקפה.
תשובה:
ראשית, יש להגדיר מהי בחירה חופשית. אציע שתי הגדרות, ולאחר מכן נדון באיזו מהן נכונה יותר.
הגדרה ראשונה: בחירה חופשית היא מצב שבו אדם פועל מתוך רצונו. אם אדם עושה משהו נגד רצונו, זו כפייה. אם הוא פועל ללא רצון, זו לא בחירה חופשית אך גם לא כפייה. כלומר, יש שלושה מצבים:
- פעולה מתוך בחירה.
- פעולה מתוך כפייה.
- פעולה ללא בחירה וללא כפייה.
לפי הגדרה זו, בכל פעם שאדם עושה משהו כי הוא רוצה לעשותו, נאמר שהפעולה נעשתה מתוך בחירה חופשית. בשאר המצבים, נאמר שהוא פעל ללא בחירה חופשית.
אולם, בהגדרה זו לא דנו בשאלה מה מניע את הרצון. מה גרם לאדם לרצות? האם יצירת הרצון הייתה ללא סיבה וללא כפייה, או שמא הרצון עצמו נוצר והשתנה ללא רצון האדם ותוך כפייה? ההגדרה הנ”ל מניחה שהרצון נוצר ומשתנה באופן חופשי, ללא שום גורם מכריח מלבד האדם עצמו.
הגדרה שנייה: בחירה חופשית עוסקת בחופשיות יצירת הרצון ושינויו. האם הרצון נוצר ומשתנה באופן חופשי, ללא שום גורם שמכריח את האדם לרצות דבר מסוים? אם הרצון ושינויו נעשים ללא סיבה שמכריחה את האדם, אז יש בחירה חופשית. אך אם הרצון ושינויו נגרמים מסיבות שמחייבות את האדם, אז אין בחירה חופשית.
עובדה נתונה היא שלאדם יש רצון, ועוד עובדה היא שהרצון משתנה. השאלה היא האם הרצון ושינויו נוצרים על ידי סיבה, או שהם נעשים ללא סיבה. כלומר, האם יש סיבה שחייבה את האדם לרצות דבר מסוים? האם יש סיבה שמכריחה את האדם לשנות את רצונו?
כאן אנחנו מגיעים לשאלה המרכזית: האם ניתן להוכיח שאדם בחר לרצות את רצונו או לשנותו, או שהסיבות חייבו אותו לעשות זאת? אם נגלה שהייתה סיבה שחייבה את האדם לרצות או לשנות את רצונו, הרי שאין בחירה חופשית, כי הסיבות הכריחו אותו והוא לא היה חופשי לרצות. אך אם נגלה שהסיבות לא חייבו אותו, אז יש לו בחירה חופשית לרצות.
אולם, גם אם נגיע למסקנה שהסיבות לא חייבו את האדם לרצות (כי סיבות לא יכולות לחייב דברים), עדיין נגיע למסקנה שהוא לא בוחר שום דבר. כדי שאדם יבצע פעולה כלשהי וישנה את המציאות, עלינו לומר שהסיבה כן מכריחה דברים אחרים. אם אין סיבה שמחייבת תוצאה, האדם לא יוכל לממש את רצונו, כי כדי לעשות זאת הוא צריך ליצור שינוי במציאות, אך אם אין סיבה שמחייבת שינוי, לא ניתן לייחס את הפעולה לרצונו.
מכאן יוצא שאם הדברים נעשים מכוח סיבות, אין בחירה חופשית, כי האדם ורצונו פועלים מכוח הסיבות ולא מכוח עצמם. אך גם אם נאמר שהדברים לא פועלים מכוח סיבות, עדיין אין בחירה חופשית, כי בחירה משמעה שהרצון נובע מהאדם, והפעולות נובעות מהרצון. אם אין סיבות, לא ניתן לייחס קשר סיבתי בין האדם לרצונו, או בין הרצון לפעולותיו.
אם כן, כדי ליצור אפשרות של בחירה חופשית, עלינו לנקוט בשני מהלכים:
- לומר שחלק מהדברים הם תוצר של סיבות, וחלק אינם תוצר של סיבות.
- לומר שבין האדם לרצון יש קשר סיבתי – האדם הוא סיבת הרצון, ובין הרצון לפעולות יש קשר סיבתי – הפעולות נובעות מהרצון.
כלומר, מצד אחד, עלינו לומר שהאדם עצמו מייצר את רצונו ומשנה אותו ללא סיבה חיצונית. מצד שני, עלינו לומר שהוא כן סיבה ליצירת רצונו ולפעולותיו. כלומר, האדם לא מופעל על ידי סיבות, אך הוא כן פועל על ידי סיבות.
אולם, גישה זו מעלה שתי בעיות:
- מדוע האדם פועל אך לא מופעל? מה הופך אותו לסיבה שמשנה דברים אחרים, אך לא לתוצאה של דברים אחרים? אם הוא מופעל על ידי סיבות, אין בחירה חופשית. אם הוא לא מופעל על ידי סיבות, גם אז אין בחירה חופשית, כי הרצון לא נובע מהאדם והפעולות לא נובעות מהרצון.
- גם אם נאמר שהאדם מייצר את רצונו ומשנה אותו ללא סיבה חיצונית, עדיין לא יצרנו אפשרות של בחירה חופשית. מה המשמעות של יצירת רצון ללא סיבה? האם האדם יכול ליצור יש מאין?
לסיכום:
– אם נאמר שכל הדברים הם תוצר של סיבות, אין בחירה חופשית, כי האדם, רצונו ופעולותיו הם תוצאה של נסיבות חיצוניות.
– אם נאמר שאין סיבה לדברים, גם אז אין בחירה חופשית, כי הרצון לא נובע מהאדם והפעולות לא נובעות מהרצון.
הפתרון היחיד הוא להניח שהאדם לא מופעל על ידי סיבות, אך הוא כן פועל באמצעות סיבות. כלומר, הוא לא תוצאה של סיבות, אך הוא כן סיבה לפעולותיו. אולם, גישה זו מעלה שאלות קשות:
- אם יש סיבתיות במציאות, מדוע מחריגים את האדם מהסיבתיות?
- אם אין סיבתיות, מדוע מחריגים את הדברים שהאדם פועל עליהם מהעדר הסיבתיות?
בנוסף, אם נקבל את הרעיון של סיבתיות חלקית (שהאדם לא מופעל על ידי סיבות אך כן פועל באמצעותן), עדיין נשאל מה משמעות יצירת רצון ללא סיבה. האם האדם יכול ליצור יש מאין? אם כן, מדוע לייחס זאת דווקא לאדם?
