הכללה מדוגמה – האם דוגמה יכולה להוות הוכחה?

הכללה מדוגמה – האם דוגמה יכולה להוות הוכחה?

הוכחה היא אמצעי שבאמצעותו אנו יודעים שדבר מסוים הוא נכון או לא נכון. דוגמה, לעומת זאת, היא פרט אחד מתוך מכלול רב של פרטים. השאלה כאן היא: כאשר יש לנו מידע על פרט אחד, האם הוא מלמד אותנו על כל הפרטים האחרים, או שהוא מלמד רק על עצמו?

הקדמה: מתי דוגמה מייצגת רק את עצמה?

לפעמים דוגמה מייצגת רק את עצמה. במקרים כאלה, אם ראינו שדבר מסוים נכון לגבי פרט אחד, אין זה אומר דבר על פרטים אחרים. עם זאת, לעיתים ניתן להכליל מדוגמה אחת על כל הפרטים האחרים. ההכללה יכולה להיות נכונה בהכרח (כלומר, תמיד נכונה), או שהיא יכולה להיות נכונה רק באופן הסתברותי (כלומר, יש סיכוי גבוה שהיא נכונה, אך לא ודאי).

מתי ניתן להכליל מדוגמה?

השאלה האם ניתן להכליל מדוגמה תלויה בשאלה עד כמה העניין הנבדק אצל הפרט האחד נכון גם לגבי שאר הפרטים. זה תלוי בשאלה האם יש שוני בין הפרטים ביחס לעניין הנבדק. אם כל הפרטים זהים לחלוטין ביחס לעניין הנבדק, אז ברור שניתן להחיל מסקנה שנכונה לגבי פרט אחד על כל הפרטים. אפילו אם יש שוני בין הפרטים במאפיינים אחרים, אך ביחס לעניין הנבדק הם זהים, עדיין ניתן להכליל מהדוגמה.

מתי לא ניתן להכליל מדוגמה?

מנגד, אפילו אם כל הפרטים זהים לחלוטין בכל המאפיינים, אך יש נקודה אחת קטנה שבה הם שונים, והנקודה הזו משפיעה על נכונות העניין הנבדק, אז לא נוכל להסיק מהדוגמה על שאר הפרטים. כלומר, אם השוני הקטן רלוונטי לעניין הנבדק, ההכללה אינה אפשרית.

ביאור העקרונות:

1. זהות מוחלטת: אם יש זהות מוחלטת בין הדוגמה לשאר הפרטים, ניתן להכליל מהדוגמה לכלל המקרים.
2. שוני מוחלט: אם יש שוני מוחלט בין הדוגמה לשאר הפרטים, לא ניתן להכליל מהדוגמה.
3. דמיון חלקי: כאשר יש דמיון חלקי בין הדוגמה לשאר הפרטים (כלומר, יש מאפיינים זהים וגם מאפיינים שונים), צריך לבדוק האם נכונות העניין הנבדק תלויה במאפיינים המשותפים או במאפיינים השונים. אם העניין הנבדק תלוי במאפיינים המשותפים, ניתן להכליל מהדוגמה. אם הוא תלוי במאפיינים השונים, ההכללה אינה אפשרית.

דוגמאות להמחשת הרעיון:

1. האם ויטמין D טוב לכאבי גב?

אם ויטמין D עזר לראובן עם כאבי הגב שלו, האם זה אומר שהוא יעזור לכל האנשים?

– אם כל האנשים זהים לחלוטין, אז ניתן להכליל מהדוגמה של ראובן לכל האנשים.

– אם יש שוני בין ראובן לשאר האנשים, צריך לבדוק את הסיבה שבגללה הוויטמין עזר לראובן. אם הסיבה קשורה למאפיינים המשותפים בין ראובן לשאר האנשים, ניתן להכליל. אם הסיבה קשורה למאפיינים שבהם ראובן שונה, לא ניתן להכליל.

לדוגמה, אם הוויטמין עזר לראובן כי הוא רגיל לאכול גזר, אז הוויטמין יעזור רק לאנשים שרגילים לאכול גזר, ולא לאחרים.

2. האם השכלה מקטינה מריבות?

ראובן טוען שהשכלה מקטינה מריבות אצל כל בני האדם, כי אצלו ההשכלה הקטינה את המריבות.

– אם ראובן זהה לחלוטין לשאר האנשים, ניתן להכליל מהדוגמה שלו.

– אם יש שוני בין ראובן לשאר האנשים, צריך לבדוק האם הסיבה שההשכלה הקטינה את המריבות אצלו קשורה למאפיינים המשותפים או השונים.

לדוגמה, אם ההשכלה עזרה לראובן למצוא עבודה, וזה מה שהקטין את המריבות אצלו, אז ההשכלה תקטין מריבות רק אצל אנשים שהשכלה עוזרת להם למצוא עבודה, ולא אצל אחרים.

סיכום:

העקרונות שהוסברו כאן הם מדויקים ונכונים, אך הדוגמאות שהבאנו אינן בהכרח נכונות מבחינה עובדתית; הן נועדו רק להמחיש את הרעיון. המטרה הייתה להבהיר מתי ניתן להכליל מדוגמה ומתי לא, וכיצד לנתח את הקשר בין דוגמה למסקנה.