אברהם גטה עוסק בהפרעת אגירה כפייתית דרך דוגמה מוכרת: אישה שהבית שלה, על חדריו וחצרו, גדוש עד אפס מקום בבגדים, במזון ובחפצים למיניהם, במידה שאינה פרופורציונלית לשום צורך אמיתי.
לדבריו, המניע הפנימי לאגירה כזאת הוא חשש עמוק שבעתיד יהיה צורך בדברים האלה, ולכן האדם אוגר אותם מראש כדי להיערך למחסור אפשרי. כדי להתמודד עם התופעה, מציע גטה שני כיוונים משלימים: ראשית, להבהיר לאדם שהעלות של האגירה, מבחינת מקום, סדר ואיכות חיים, אינה שווה בכלל לתועלת שלשמה הוא אוגר. שנית, להציע לו חלופות פיזיות ומנטליות אחרות למילוי אותו צורך בביטחון לגבי העתיד, כך שלא יזדקק לאגור כדי להרגיש רגוע.
