מחלוקת והסכמה – למה רק אם מבינים למה צודקים, מבינים שטועים?

מחלוקת והסכמה – למה רק אם מבינים למה צודקים, מבינים שטועים?

הרבה פעמים כאשר אנו רוצים להסביר למישהו שהוא טועה, אנו מסבירים לו למה הוא טועה, למה מה שהוא חושב זה לא נכון וכולי. אך לפעמים כדאי לנסות שיטה אחרת, והיא: להסביר לו למה הוא צודק. רק אם מסבירים לו למה הוא צודק, והוא יבין למה הוא צודק – אך ורק אז הוא יוכל להבין למה הוא טועה.

כי לפעמים אדם אוחז בדעה שלו ויש סיבה למה גם היא נכונה, אך הוא עצמו לא יודע למה היא נכונה. ואז, כאשר מסבירים לו את הדעה הנגדית ואף מוכיחים לו שהדעה הנגדית לדעה שלו היא הנכונה – למרות שהוא מבין אותה, הוא לא משתכנע.

ולמה הוא לא משתכנע מהדעה הנגדית, למרות שהיא נכונה ולמרות שהוא הבין למה היא נכונה? לפעמים התשובה היא שהוא פשוט לא מבין את הדעה שלו עצמו. בגלל שהוא לא מבין את הדעה שלו, זו שמתנגדת לדעה שמציגים לו, הוא חושב לעצמו: “אולי הדעה השנייה צודקת, אך אולי הדעה שלי צודקת יותר”. הוא חושב זאת בגלל שהוא לא יודע מהי הסיבה המדויקת שבגללה דעתו נכונה, ולכן יש ספק בליבו שאולי הדעה שלו חזקה יותר. אך ברגע שהוא יבין את הסיבה שבגללה דעתו שלו נכונה, עכשיו הוא יכול להשוות, להבין ולדעת למה הדעה הנגדית בכל זאת צודקת יותר.

כלומר, כל עוד הוא לא יודע מה מצדיק את דעתו, הוא לא ישתכנע מהדעה הנגדית לדעתו, מכיוון שהוא מדמה בליבו שאולי אם הוא רק היה יודע מה מצדיק את דעתו – היא הייתה גוברת על הדעה השנייה. לכן הוא מסרב לקבל את הדעה הנוגדת.

אך ברגע שיתברר לו מה בדיוק מצדיק את דעתו, הוא כבר לא יוכל לומר “אולי אם אדע למה דעתי צודקת, יתברר שהיא גוברת על הדעה הנגדית”. כעת הוא יעשה את החשבון המלא בין דעתו לדעה הנוגדת, וברגע שיבין שהדעה הנוגדת גוברת – הוא יבין שהוא טועה ויקבל את הדעה הנוגדת את דעתו.

בעצם מה שקורה הוא שכל עוד אדם לא מבין למה הוא צודק, הוא עדיין אוחז בדעה שלו ולא מוכן לשחרר אותה (גם שמסבירים לו שהדעה הנוגדת נכונה), כי הוא מדמיין שאולי דעתו חזקה יותר. אבל ברגע שהוא מבין מה באמת הצדק שבדבריו, הוא רואה את התמונה המלאה של דעתו, ואז הוא יכול להבין למה הדעה הנגדית לדעתו נכונה יותר.

דוגמה 1: סוגיית הבחירה החופשית

אם רוצים לשכנע מישהו שחושב שיש בחירה חופשית, לעבור לדעה שאין בחירה חופשית:

כל עוד הוא לא מבין לעומק למה הוא חושב שיש בחירה חופשית, הוא לא ישתכנע שאין בחירה חופשית – אפילו אם הוא מבין את כל ההוכחות לכך שאין בחירה חופשית. הוא לא ישתכנע כי הוא חושב שאולי הדעה שיש בחירה צודקת יותר. הרי הוא יכול לטעון זאת כל עוד הוא לא מבין מספיק למה הוא עצמו חושב שיש בחירה חופשית; אי-ידיעה זו יכולה לגרום לו לחשוב שאולי בכל זאת דעתו (שיש בחירה חופשית) תגבור על ההוכחות שאין בחירה חופשית, אם רק ימצא את הטיעון הנכון.

לכן, אם הוא יבין באמת למה הוא חושב שיש בחירה חופשית, אז הוא יוכל לשקול בצורה פתוחה האם ההוכחות שיש בחירה גוברות על ההוכחות שאין בחירה, או שהן שוות כוחות וכולי. אך כל התהליך הזה של הסכמה יכול לקרות רק כאשר האדם הבין למה יש צדק בדבריו. כל עוד הוא לא יודע למה הוא צודק, הוא לא יוכל להשתחרר מדעתו אל הדעה הנכונה יותר, בגלל שיש ספק בליבו שאולי דעתו תגבור על הדעה השנייה, ואולי רק הוא עצמו לא יודע כרגע למה דעתו גוברת על הדעה השנייה.

דוגמה 2: לבחור בביבי או לא לבחור בביבי

לפעמים אנו רוצים לשכנע מישהו למה לא לבחור בביבי. גם אם הוא הבין את הנימוקים למה נכון יותר לא לבחור בביבי, הוא עדיין יעדיף לבחור בביבי. וזאת מפני שהוא לא הבין למה יש צדק בדבריו שלו – שכן יש לבחור בביבי.

בגלל שהוא לא יודע מה בדיוק, למה בדיוק, ומהם כל הטיעונים שבגינם נכון יותר (לשיטתו) לבחור את ביבי, לכן גם אם הוא יבין את כל ההוכחות למה לא נכון להצביע לביבי, הוא עדיין ירצה להצביע לו. הוא יעשה זאת בגלל שהוא לא מבין מה מצדיק את טענתו לבחור בביבי, ולכן הוא אומר בליבו: “אולי אם אדע את כל ההוכחות למה נכון לבחור את ביבי, הן יגברו על ההוכחות שאומרות למה לא נכון לבחור בביבי”.

אבל ברגע שיש לו בבירור את כל ההוכחות למה כן לבחור בביבי, כעת הוא יכול לעשות השוואה אמיתית בין ההוכחות שכן להצביע, לבין ההוכחות למה לא נכון להצביע לביבי. ברגע שיש לו את כל ההוכחות משני הצדדים הוא יבצע השוואה, ואז, אם באמת ההוכחות שלא להצביע יגברו – הוא ישנה את דעתו ויבין למה יותר נכון לא להצביע לביבי.

השיטה היא בעצם שכל עוד אדם לא יודע למה הוא צודק, הוא לא יכול להשתחרר מדעתו, בחושבו בטעות שאולי דעתו חזקה יותר ורק הוא לא יודע למה. אבל ברגע שהוא מבין היטב למה דעתו נכונה, אז נותר לו רק להשוות ולראות איזו דעה נכונה יותר במאזן הכללי.

דוגמה 3: האמונה באלוהים

אם רוצים לשכנע מישהו להאמין שיש אלוהים (או להפך):

יכול להיות מצב שלמרות שהוא הבין את כל ההוכחות למה יש אלוהים, הוא עדיין לא יאמין באלוהים, וזאת בגלל שלא הסברנו לו את דעתו שלו עצמו – מהי נקודת הצדק שבדבריו (שאין אלוהים). לכן הוא אומר לעצמו: “אולי אם אדע את הסיבות של הצדק שבדבריי, דעתי תגבר על דעתם”.

אבל ברגע שהוא מבין את עצמו ואת דעתו באמת – מה גורם לדעתו שאין אלוהים להיות נכונה – אז הוא יוכל לעשות השוואה מודעת בין דעתו שאין אלוהים לבין הדעה המאמינה שיש אלוהים. ואז, אם ההוכחות שיש אלוהים יתבררו כחזקות יותר, הוא יקבל זאת ויאמין שיש אלוהים.

סיכום

בקיצור, כדי לגרום לאדם אחר (או לעצמך) לשנות את הדעה שמחזיקים בה, אפשר להסביר לו בדיוק למה הוא חושב שהוא (או אתה) צודק. רק אחר כך יש להסביר למה הדעה הנגדית צודקת, ורק בסוף לבאר למה הדעה הנגדית היא אמיתית ונכונה יותר מאשר הדעה שהוא מחזיק בה כעת.