מיומנות מוטורית – האם היא כרוכה במיומנות נפשית?

מיומנות מוטורית – האם היא כרוכה במיומנות נפשית?

למשל, מיומנות של כתיבה או מיומנות של מצמוץ, כמו ניגון בפסנתר – האם זו מיומנות מוטורית פיזית בלבד, או שתלויה גם במיומנות מחשבתית רצונית?

למשל, כאשר לוקחים חומר שאינו תלוי באדם, כמו רכב, הגומי נעשה גמיש בגלל שינוי פיזי בפלסטיק ולא קשור למנטלי. השאלה היא מה קורה עם מיומנויות גופניות – האם במקביל למיומנות הפיזית צריך גם מיומנות נפשית?

דוגמה: מיומנות של כתיבה – האם המעבר ממצב של אי ידיעה ליכולת כתיבה הוא שינוי גם נפשי או רק פיזי?

כגון ניגון בפסנתר – מה השתנה? האם בנפש התחולל שינוי, או שרק הגוף השתנה?

התשובה: צריך להגדיר מהי מיומנות נפשית, ואז לבדוק אם זה מתקיים כאשר רוכשים מיומנות מסוימת. בהתאם להגדרה ניתן לבדוק ולראות מה קורה.

מה קורה כאשר הגוף זהה, והמנטלי שונה? האם המיומנות תהיה שונה כי הנפש שונה אצל שניהם?

האם מוח מפותח יצליח ללמוד יותר מהר?

התשובה היא: תלוי מהו מוח מפותח, ומהי המיומנות הנדרשת.

אם אין יכולת פיזית, כלומר יכולת מוטורית, לא ניתן לבצע את הפעולה המיוחדת. אבל השאלה היא האם במקביל יש צורך לפתח גם מיומנות נפשית מחשבתית ורצונית.

יש תאוריה שאומרת שאם אדם מפתח אימון, אוטומטית הוא מפתח קשרים קוגניטיביים במוח.

מתחולל שינוי בנפש ובמחשבה, אך מה בדיוק משתנה תלוי בהגדרות.

כלומר, מתחולל שינוי מחשבתי לצד השינוי הפיזי, אך מהו בדיוק השינוי שמתחולל – תלוי בהגדרות.

למה יש שאלות שהתשובה עליהן ברורה, ואילו בשאלה הזאת התשובה לא ברורה ותלויה בהגדרות?

בשאלות שבהן המושגים לא ברורים, והמושגים לא מדידים, קשה לתת תשובה ברורה.

לדוגמה להשפעה נפשית על מיומנות: זכירת השם – גם לה יש רכיב נפשי. כאשר אדם נמצא באימה ופחד מחמת הדין, הוא עלול לשכוח את שמו. לכן במסורת יש מנהג שבסוף התפילה אומרים פסוק שבו רמוזים השם,  כדי שלא ישכח האדם את שמו ביום הדין, כי ביום הדין מחמת אימת הדין עלול לשכוח את שמו.

כל דבר פיזי תלוי במחשבה – בן אדם לחוץ שוכח לדבר, שוכח ללכת, וכולי.

לסיכום, מתחולל שינוי כלשהו במחשבה ובנפש. האם להגדיר זאת מיומנות – תלוי בהגדרה של מיומנות בכלל ובמיומנות נפשית בפרט. כל עוד לא הגדרנו באופן שניתן למדוד, לא ניתן לדעת או לתת תשובה ברורה.

שתף פוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סרטונים נוספים

מאמרים נוספים

פרשת בהעלותך: מה היחס הנכון בין תלמיד למורה?

בהתבסס על שני סיפורים מפרשת בהעלותך, אלדד ומידד המתנבאים במחנה מול תגובת מרים ואהרן על משה, נבחן היחס הראוי בין תלמיד למורה. ההרצאה מציגה איזון בין הכרה בכך שאין בלעדיות מוחלטת לרב, לבין הכרה בגדולתו ובמרחק שיש עדיין לגשר עליו.

תמונה של אברהם גטה

אברהם גטה

תפריט נגישות