מניעת המעשה או שינוי הרצון: מהי מטרתה האמיתית של ההרחקה?
אם אנו רוצים למנוע מאדם לעשות מעשים שנחשבים רעים, אחת הדרכים למנוע זאת היא על ידי הרחקתו הפיזית מהאזור שבו ניתן לבצע את העבירה, או מניעת הגעתו לשם. כדוגמה לכך, אם אדם שודד בנקים ואנו רוצים להרחיק אותו ולמנוע ממנו לבצע שוד, אנו יוצרים מרחק גדול בין השודד לבין הבנק. דוגמה אחרת: אדם העובר עבירות עם נשים, אנו יכולים למנוע זאת על ידי כך שמרחיקים אותו מהן.
השאלה הנשאלת היא: האם ההרחקות הללו מועילות או שאינן מועילות? האם הן טובות או רעות?
ראשית לכול, צריך להגדיר מהי המטרה של ההרחקה: האם המטרה היא אך ורק שהוא לא יבצע את המעשים המסוימים הללו, כגון שוד הבנק או העבירה עם הנשים, או שמא המטרה העיקרית היא לתקן את האדם עצמו – לתקן את מידותיו, את רצונו ואת אישיותו?
הרחקתו של האדם מזירת העבירה, המרחיקה אותו פיזית ממקום המעשה, עשויה אמנם למנוע ממנו לעשות את העבירה או לכל הפחות להקטין את הסיכוי לכך. מנגד, ייתכן שהיא דווקא תגדיל את הסיכוי לבצע את העבירה. כלומר, יכול להיות שמבחינה פיזית וטכנית ההרחקה אכן מנעה ממנו את הגישה לאזור העבירה, אך ייתכן שדווקא בעקבות ההרחקה הזו, הרצון הפנימי שלו לעבירה רק יתעצם. כתוצאה מכך, הוא יחזור ויבצע את העבירה כפי שהיה רגיל לפני כן, ואולי אף יותר ממה שהיה רגיל, מפני שהרצון שלו גדל והתגבר בעקבות המניעה וההרחקה – מעין תופעת בומרנג. כמו כן, ייתכן שהרצון לעבירה יתועל לעבירה אחרת; הוא אולי לא יבצע את העבירה הספציפית הזו, אך יפנה לבצע עבירה מסוג אחר.
מסתבר שבממוצע ההרחקה אכן תקטין את הסיכוי לאותה עבירה, כיוון שכאשר האדם מורחק מזירת הפשע, יקשה עליו לבצע את זממו. הנחה זו נכונה בתנאי שהוא מורחק באמת למקום שאין בו שום אפשרות לבצע את העבירה; אך אם הוא מורחק למקום אחר שגם בו ניתן לפשוע, אולי נמנעה העבירה בזירה הקודמת, אך היא לא תמנע בזירה הנוכחית.
אך גם אם נקבל את ההנחה שההרחקה אכן מונעת את העבירה בפועל, יש לשאול: אם המטרה היא רק שלא ‘יעשה’ את העבירה במעשה, הרי שההרחקה משיגה את מטרתה. אך אם המטרה היא לתקן את מידותיו ואת רצונו של האדם, הרי שלא הועלנו דבר בכך שרק הרחקנו אותו פיזית מזירת הפשע. זאת, אלא אם כן ההרחקה עצמה מעודדת ומסייעת לתהליך עמוק יותר של תיקון המידות והרצון. עצם ההרחקה לבדה אין בה שום תיקון פנימי, ואף עלולה להסיח את הדעת מן התיקון האמיתי: ברגע שמתמקדים רק בהרחקה הפיזית ובמניעת העשייה, שוכחים את העיקר – שהוא תיקון המידות והרצונות הסמויים.
השאלה המרכזית היא האם הרצייה עצמה, והנטייה הפנימית לדברים הללו, היא הרעה והיא עיקר העבירה, וממילא המטרה היא לתקן אותן דרך עבודה עצמית על המידות והרצון, או שלא. אם נאמר שהבעיה המרכזית נעוצה אך ורק בעשייה הטכנית – האם עשה את העבירה בפועל או לא עשה – אז ההרחקה אולי עוזרת ואולי לא, וכאמור, בממוצע היא כנראה כן עוזרת. אך אם ברצוננו לתקן גם את המעשים וגם את המידות, הרי שההרחקה לבדה יכולה להוות פתרון זמני למעשים, אך אין בה שום תיקון למידותיו של האדם.
נראה כי התיקון העיקרי של האדם הוא תיקון המידות והרצונות, ולא רק מניעת המעשים היבשים. לכן, אם רק מרחיקים אותו, אולי ימנעו בכך את המעשים הפיזיים, אך לא עשו דבר וחצי דבר בתיקון האמיתי של המידות והרצונות הפנימיים שלו.
