קיטוב ודמוקרטיה – האם השיטה הדמוקרטית מייצרת קיטוב?
במאמר זה, נבקש להתייחס למושג “דמוקרטיה” במובן של שלטון העם, כלומר, דמוקרטיה כמשטר שבו השלטון נבחר על ידי הציבור באמצעות בחירות.
עצם השיטה הדמוקרטית לא בהכרח מחייבת יצירת קיטוב, אך יש לה היבטים שמאפשרים את התפתחותו. שיטת הבחירות הדמוקרטית, שהיא תחרותית ביסודה, יכולה להוביל למחלוקות בין קבוצות שונות בחברה. יתרה מכך, ישנם מנהיגים המנצלים את השיטה כדי להיבחר, תוך שימוש בדמגוגיה, שיסוי ופילוג, במטרה להשיג הון פוליטי. אם הם מאמינים שהפילוג והקיטוב משרתים את מטרת הגעתן לשלטון, הם לא יהססו לנצל אותם, ובכך מעצימים את הקיטוב בחברה.
מובן כי הקיטוב שנוצר בשיטה דמוקרטית אינו תוצאה של השיטה עצמה, אלא של ניצול שלה על ידי מנהיגים פופוליסטיים ודמגוגיים, שמחפשים להפיק רווח פוליטי מהמחלוקות שהשיטה עשויה לייצר. אותם מנהיגים פועלים ללא מעצורים כדי להגדיל את כוחם הפוליטי, לעיתים תוך יצירת פילוג ושנאה.
בנוסף, ישנו עוד סוג של קיטוב הנובע מהשיטה הדמוקרטית עצמה. יסוד השיטה הדמוקרטית הוא הזכות לבחור ולהיבחר, ולכן כל פרט ופרט באוכלוסייה אמור להיות מיוצג בצורה מסוימת. תיאורתית, מספר המפלגות יכול להיות כמות האזרחים, אך במציאות נדרשת פשרה טכנית, וכך מספר המפלגות מצומצם. עם זאת, ככל שיש יותר מפלגות, כך כל פרט באוכלוסייה מקבל ייצוג מדויק יותר.
על פי עקרון השיטה הדמוקרטית, כל החלטה של השלטון צריכה לעבור משאל עם. במציאות, כמובן, לא ניתן לנהל מדינה עם משאלי עם מתמידים, ולכן הם מתבצעים אחת לכמה שנים, ולעיתים גם במהלך כהונת ממשלה אם ישנם נושאים משמעותיים שדורשים בדיקת רצון העם.
בהשוואה לשיטה הדיקטטורית או המלוכנית, שבה יש מנהיג אחד עם רעיון אחד, בשיטה הדמוקרטית יש מרחב למגוון רעיונות וערכים, מה שמוביל באופן טבעי למחלוקות ולתחרות. ככל שהפערים בערכים ובסדרי העדיפויות בין האוכלוסיות גדולים יותר, כך ייווצרו מחלוקות חזקות יותר, והקיטוב יתעצם.
לסיכום, שיטה דמוקרטית אכן יכולה להעצים את הקיטוב בשני אופנים. האחד הוא התפיסה הבסיסית של השיטה, המקדשת את העדפותיו של כל אזרח, והשני הוא ניצול שיטת הבחירות על ידי מנהיגים פופוליסטיים, המשתמשים בקיטוב ופילוג ככלי פוליטי. עליהם להילחם על השלטון במחיר של פילוג, שנאה והעצמת מתחים בחברה, כל זאת מתוך רצון להשיג שליטה ולממש את תאוות השלטון שלהם.
