סוג אחד של קיום, דבר שקיים אך אינו עולה על הדעת ולא ניתן להעלות אותו על הדעת, ואינו קיים בשום ציור שכלי ובשום מחשבה, בחינת “לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא”(קדיש), ובחינת “אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל”(פתח אליהו)
ויש שקיים רק במחשבה אך אינו קיים בעולם הפיזי, אינו קיים במציאות, קיים אך ורק במחשבה.
ויש שקיים במחשבה אך קיים גם במציאות, מצויר בשכל מה שקיים במציאות.
ויש שקיים במציאות ניתן להכירו ולראותו במציאות הקונקרטית בפועל ממש.
מבחנת האנשים הרוחניים הדבר הקיים ביותר הוא דווקא מה שקיומו אינו עולה על שום דעה ומחשבה ואינו עולה על שום דמיון ושום ציור שכלי, כמו שאומרים המציאות עולה על כל דמיון. עבור אנשי הרוח מה שקיים במציאות הקונקרטית הוא הכי פחות קיים נחשב לדבר שקיים בקיום מינימלי.
ואילו האנשים הגשמיים בשבילם הדבר הקיים ביותר הוא מה שקיים בפועל במציאות הפיזית, מה שנראה בחוש, אבל הדברים המופשטים אינם קיימים וכל שכן שאין שום קיום לדבר שמעל המחשבה ומעל הדעת. כמו שאומרים, עם אהבה לא הולכים למכולת, עם יראת שמים לא הולכים למכולת, וכולי.
