גוף ונפש – על מה מבוססת ההנחה שהגוף משפיע על הנפש?
בחיים שלנו אנו חיים מתוך ההנחה שהנפש משפיעה על הגוף. השאלה כאן היא: על מה מבוססת האמונה הזו, שעל פיה אנו חיים, שלפיה הנפש משפיעה על הגוף?
במאמר זה, המושג “נפש” מתייחס לרצון – לרצייה של דברים – ואילו “הגוף” הוא כלל אברי האדם: ידיים, רגליים, ראש וכו’.
אם כן, השאלה היא: על מה מבוססת האמונה שהרצון משפיע על הגוף ועל אבריו?
נראה שניסיון החיים מלמד אותנו שהרצון משפיע על הגוף. כלומר, במהלך חיינו התנסינו וראינו שהרצון משפיע על הגוף – בכל פעם שהיה לנו רצון מסוים ביחס לגוף והגוף השתנה בהתאם, התחלנו להאמין שהרצון משנה את הגוף.
לדוגמה:
בכל פעם שרצינו להרים את הידיים – מיד לאחר מכן הידיים התרוממו. מכאן התחלנו להאמין שהרצון שהידיים יעלו הוא הסיבה לכך שהידיים עלו.
מצד שני, כאשר כאב לנו הראש ורצינו שכאבי הראש ייפסקו אך הם לא פסקו – הבנו שהרצון לבדו לא מספיק, ויש צורך לקחת כדור נגד כאבים או לעשות פעולה אחרת.
אמנם גם לקיחת הכדור נעשית מתוך רצון – הרצון מפעיל את הידיים, והידיים נוטלות את הכדור – אך כאן אנו עוסקים בקשר הישיר בין הרצון לבין שינוי בגוף.
הפסקת כאבי ראש על ידי נטילת כדור היא דוגמה לכך שהרצון לבדו לא מספיק, ויש צורך באמצעים נוספים.
לעומת זאת, הרמת יד באמצעות הרצון בלבד היא דוגמה לקשר ישיר, ללא תיווך, בין רצון לפעולה גופנית.
כך גם פעולות אחרות כמו הליכה, קימה, ישיבה, כתיבה – כולן משתנות באמצעות הרצון בלבד.
אם כך, ניתן לומר שהרצון משפיע באופן ישיר, ללא צורך בפעולה נוספת, על תנועות מסוימות של הגוף כמו הרמת ידיים, קימה והליכה. לעומת זאת, הרצון לא משפיע באופן ישיר על כאבי ראש, על חיתוך שערות או על ריפוי פצע.
וכל זאת לפי ניסיון החיים – שראינו קשר חוזר בין רצון מסוים לבין תוצאה גופנית מסוימת.
כאן עולה השאלה: האם כל התנועות והפעולות הנתונות לשליטת הרצון – כולן שוות בעוצמת הקשר שלהן לרצון?
או שמא יש הבדל במידת ההשפעה של הרצון על כל פעולה גופנית?
כדי לבדוק זאת, ניקח את כלל הפעולות שמושפעות מהרצון ונבדוק: האם רמת ההשפעה של הרצון עליהן זהה? אם כן – לא נחלק ביניהן. ואם נמצא שיש רמות שונות של קשר – נוכל למיין ולסווג את סוגי ההשפעה.
דוגמה 1: נשימה
נשימה אינה נתפסת לרוב כפעולה רצונית. איננו מודעים לרצון לנשום לפני כל נשימה – הנשימה קורית אינסטינקטיבית.
אלא אם נניח שיש רצון לא מודע שמחולל את הנשימה.
כך או כך, הנשימה הסדירה של האדם אינה נחשבת לרוב כפעולה רצונית מודעת.
לעומת זאת, אדם כן יכול לשלוט בנשימתו – לעצור את הנשימה, להאיץ אותה וכדומה.
אם כן, יש לנו הבחנה בין נשימה פסיבית, אינסטינקטיבית, לבין נשימה אקטיבית, הנתונה לשליטת הרצון.
כעת עולה שאלה נוספת:
האם מידת השפעת הרצון על הגברת הנשימה זהה למידת השפעתו על הרמת יד?
אפשר לבחון את ההבדל הזה באמצעות שני מדדים:
כמה רצון נדרש כדי לבצע את הפעולה.
מה ההסתברות לכך שרצון מסוים יגרור פעולה גופנית מסוימת.
אם שני המדדים זהים בשתי הפעולות – ההשפעה שווה.
אם לא – נוכל לקבוע שיש הבדל במידת השפעת הרצון.
למשל: ייתכן שיש הבדל ברמת הרצון הנדרשת להפעלת שרירים מסוימים (כמו אצבע קטנה) לעומת אחרים (כמו כל הזרוע). ייתכן גם שהשליטה שלנו בפעולה משתנה עם הזמן, עם אימון ומיומנות – כלומר, יש תהליך למידה שבו האדם מחזק את הקשר בין רצון לבין פעולה גופנית.
מכאן ניתן להסיק כי השפעת הרצון על הגוף אינה אחידה, אלא קיימת דרגתיות:
יש פעולות שהרצון שולט עליהן באופן חזק, ישיר, ומיידי.
ויש פעולות שבהן ההשפעה חלשה יותר, מותנית במיומנות, או דורשת תיווך של פעולה נוספת.
תופעה פלאית
עצם העובדה שהרצון משפיע על הגוף היא תופעה פלאית: איך דבר לא-חומרי (הרצון) משפיע על דבר חומרי (הגוף)?
זו שאלה קשה במיוחד עבור מי שמחזיק בתפיסה דואליסטית, שלפיה הנפש היא ישות לא-פיזית, והגוף הוא ישות חומרית.
הבעיה המרכזית בגישה זו: כיצד ישות שאין לה תכונות פיזיות מצליחה להשפיע על מערכת פיזית?
לעומת זאת, מי שמתנגד לדואליזם – ורואה באדם יצור חומרי בלבד – לא נתקל בבעיה זו, שהרי לשיטתו אין כלל “ישות נפשית נפרדת”.
הדואליסטים יכולים להשיב”: זו פשוט המציאות – הרצון משפיע על הגוף, גם אם איננו מבינים איך.”
הם מסתמכים על ניסיון החיים: ההשפעה מתרחשת יום-יום, ולכן אין טעם להכחיש אותה רק כי היא לא מובנת רציונלית.
סיכום, הידיעה שלנו שהרצון משפיע על הגוף מבוססת על ניסיון חיים חוזר – בכל פעם שהופיע רצון מסוים, בעקבותיו הופיעה תנועה גופנית תואמת.
למדנו מתוך כך שיש קשר בין הנפש לגוף, גם אם לא תמיד ברור איך הוא מתרחש.
עם זאת, רמות ההשפעה של הרצון על הגוף אינן אחידות: יש פעולות שמושפעות ישירות, ויש כאלה שמושפעות רק דרך תיווך.
זוהי תופעה פלאית שמעלה שאלות פילוסופיות עמוקות – במיוחד בנוגע לטבע הקשר בין הרצון לבין הגוף החומרי.
