מה עושים כשבעל חושד שאשתו בוגדת בו?
מהו הפתרון שכתוב בתורה, ומה עדיף יותר?
דרך ההתמודדות עם חשד לבגידה שמציעה לנו התורה מתוארת בפרשת נשא בספר במדבר, בפרשה הנקראת סוטה. פרשת סוטה עוסקת בדין של התורה לגבי אשה החשודה בבגידה על ידי בעלה.
הדרך שכתובה בתורה היא, שלוקחים את האישה לבית המקדש ומשקים אותה במי סוטה — מים מיוחדים שמשקים את האישה החשודה בבגידה. המים הללו בודקים אותה אם אכן בגדה או לא. אם היא בגדה, היא מתגרשת והמי סוטה מזיקים לה וגורמים לה למחלה ממארת. אם היא לא בגדה, המי סוטה אינם מזיקים לה והיא יוצאת נקייה מהחשד לבגידה, והחשד מתברר כחשד שווא.
השאלה היא: מהם היתרונות והחסרונות של התורה בהתמודדות עם חשד לבגידה מצד בת הזוג? ומה עדיף לעשות?
אם התברר שהיא לא בגדה:
היתרונות:
היא יצאה נקייה מהחשדות, ובכך הוסרו ממנה חשדות שווא.
החסרונות:
נראה שהבעיה לא טופלה באופן ישיר, שכן יש לנו בעל קנאי שהתהליך הזה לא פתר את הבעיה הקיימת אצלו. בנוסף, האישה נשארת עם עוגמת נפש על כך שבעלה חשד בה ללא בסיס.
אם התברר שהיא בגדה:
היתרונות:
האישה קיבלה את עונשה בחומרה, והוכח כי הבעל צדק בחשדותיו.
החסרונות:
הנישואין פורקו, האישה הבוגדת סובלת ממחלות ירך ובטן, כפי שמתואר בתורה (“ירך נופלת ובטנך צבה”). הבעל הנבגד נשאר ללא אשה, ואם היו להם ילדים — הם הופכים ליתומים.
מה עדיף?
נראה שהפתרון הטוב יותר הוא לנסות להבין מה מעורר את החשד של הבעל כלפי אשתו, לטפל בגורמי המשבר ולהביא מרגוע לנישואין.
אם כלו כל הקיצים ולא ניתן לשפר את הקשר, אז יש לבצע גירושין בצורה ידידותית, מבלי להותיר את האישה עם מחלה ממארת, או להשאיר אותה עם בעל חשדן וקנאי.
לסיכום:
הפתרון שמוצע בפרשת סוטה אולי יכול להתאים לאנשים מסוימים או לדורות מסוימים, אך בוודאי הוא לא הפתרון האופטימלי לחשדות בגידה של בעל כלפי אשתו. הפתרון הטוב יותר הוא לטפל בגורמים לחשדות, ואם אין רצון לטפל בהם — אז להיפרד כידידים.
