חקר הרצון והאני: כיצד להבין את היחס בין האני לרצון?

חקר הרצון והאני: כיצד להבין את היחס בין האני לרצון?

מה פירושו של הרעיון האומר שהרצון הוא “ממני”? האם הכוונה היא שהרצון שייך לי, או שמא הרצון הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני?

כדי להעמיק בשאלה זו, עלינו לברר את הקשר המשולש שבין ה”אני”, מושג הרצון הכללי, והרצון הספציפי המתעורר בנו ברגע נתון. האם מדובר בישות אחת, או שמא אלו מרכיבים נפרדים? ובכל מקרה – כיצד המנגנון הזה פועל?

לעיתים אנו שואלים ערמה של שאלות, בעוד שקשה לנו להשיב אפילו על אחת. לעיתים שאלות רבות הן למעשה שאלה אחת בודדת, ולעיתים שאלה אחת טומנת בחובה רבות אחרות. כדי להתקדם, נבחר בשאלה אחת מרכזית ונדון בה: האם ה”אני” והרצון הולכים יחד?

בבואנו לבחון את היחס בין שני מרכיבים, קיימות מספר אפשרויות לוגיות, היחס בין A לB –  יכול להיות כך:

A  שווה ל- B

A חלק מ- B

B חלק מ- A

כמשל, מהו היחס בין “אברהם” ל”אברהם”? האם מדובר באותו אדם, או שמא אלו שני אנשים שונים שיש ביניהם קשר של אב ובן, אחים, או שאין ביניהם קשר כלל?

זהו לב העניין בחקירת מערכת היחסים בין ה”אני” לרצון: האם הרצון הוא “בנו” של האני? אביו? אחיו? האם הוא היפוכו, המשלים שלו, או המאפשר של קיומו? האם הרצון קיים באופן עצמאי ללא קשר לאני, או שהוא מחובר אליו בטבורו?

מדוע החקירה הזו חשובה?

ניתן לתהות: “מה זה משנה בכלל?”. מה זה משנה אם האני הוא תוצר של הרצון או להפך? האם יש לכך השלכה מעשית?

התשובה היא שזה משנה מאוד, מכמה סיבות:

יכולת שינוי: הבנת היחס עשויה להעניק לנו כלים לשלוט ברצון ולשנותו. אם הרצון אינו ה”אני” עצמו, אולי אוכל להתייחס אליו כאל רצון של אדם אחר. כפי שאיני מוטרד מרצונו של זר, כך אוכל לפתח אדישות מסוימת למילוי רצונותיי שלי אם אבין שהם אינם “אני”. אך אם הרצון והאני הם אחד – הפרדה כזו אינה אפשרית.

שינוי החוויה: ההבנה משנה את החוויה התודעתית. החוויות שלנו תלויות ברצון, ואם נתפוס את הרצון אחרת, החוויה כולה תשתנה.

חשוב לסייג: לא ניתן לדעת מראש אם השפעת הגילוי תהיה לטובה או לרעה. ייתכן שהבנת חשיבותו של הרצון תעורר מרבצם רצונות שהודחקו ותגרום לסבל, וייתכן שהיא תביא לשחרור.

מה קורה מול איך זה קורה

בדרך כלל, אנשים המנסים להבין את רצונותיהם נתקעים או מסתפקים בהסברים חלקיים. יש להבחין בין השאלה מה קורה לבין השאלה איך זה קורה.

נמשיל זאת לאדם שנפל לבור: הוא יכול לחקור כיצד נפל (הסיבה), או איך הוא יכול לצאת מהבור, אך הוא יכול גם לחקור את הבור עצמו – ממה הוא עשוי, מה מידותיו ומהן תכונותיו. גם אם אינו יודע איך הגיע לשם או איך יוצאים, הכרת הבור על בוריו היא ידע בעל ערך.

העצה לחוקר היא להתחיל בדברים הטריוויאליים ביותר בחיי היום-יום. אם אתה מורח משהו על הלחם, שאל את עצמך: למה דווקא את זה? למה בכמות הזו? למה בצורה הזו? אם אדם אינו מבין מדוע בחר לאכול עוגה בבוקר, כיצד יוכל להבין את שורש היווצרות הרצון בכלל?

מן הנגלה אל הנסתר

החקירה של “איך נוצר הרצון” צריכה לבוא רק לאחר הבנה מלאה של “מהו הרצון” כפי שהוא מתגלה ביום-יום. עלינו להבין כל פעולה וכל רגש: למה כעסתי דווקא כך? למה עמדתי ולא ישבתי?

אין להסתפק בתשובות כמו “ככה בא לי” או “כי רציתי”. הסבר כזה אינו קביל בתחומים אחרים, ואין סיבה שיהיה קביל כאן. כפי שכתב רבי נחמן, יש שכל שדורש את כל הקדמות שבעולם כדי להבינו; כל עוד הגלוי אינו ברור לנו, לא נוכל להשיג את הנסתר שמעבר להקדמות.

כדי להכיר את העץ, עלינו לחקור קודם את העלים והענפים הגלויים. אם נבין את הגלוי עד תום, אולי נגלה את מה שחבוי בתוך הגזע או את הגרעין שהיה שם לפני שנברא העץ.

לסיכום: כדי להבין את היחס בין האני לרצון, עלינו לברר את פרטי הרצונות הקטנים ביותר בחיינו. הבנה מעמיקה של מערכת היחסים בין הרצונות הגלויים היא השער לגילוי המהות והיחס שבינם לבין ה”אני”.