פרשת שמות פותחת בתיאור שעבודם של בני ישראל במצרים. מתוך התיאור עולה שהיו שני סוגי עבדות, עבדות פיזית, שעבוד הגוף בעבודת פרך, ולצדה עבדות נפשית, שעבוד התודעה וההרגל.
כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם השתחררו מהעבדות הפיזית כמעט באופן מיידי. הכבלים הוסרו, השוט נעלם, אך העבדות הנפשית לא נעלמה עמם. לכן, בכל פעם שנתקלו בקושי במדבר, עלה מיד הרהור לחזור למצרים, אל המקום שממנו זה עתה נגאלו.
התוצאה של אותה עבדות נפשית שנותרה הייתה קשה, דור שלם שיצא ממצרים לא זכה להיכנס לארץ ישראל, ומת כולו במדבר, בדיוק בגלל שלא הצליח להשתחרר מהמורשת הפנימית של השעבוד.
מכאן לומדים שיש שני סוגי עבדות וחירות, האחד גופני והשני נפשי, ולעיתים היציאה מהעבדות הנפשית קשה בהרבה מהיציאה מהעבדות הפיזית. חירות אמיתית דורשת לא רק שבירת השרשרת החיצונית, אלא גם ריפוי ההרגלים והפחדים שהשעבוד השאיר בפנים.
