בשיעור הרביעי בסדרת שיעורי הזוהר עוסק אברהם גטה בשאלת בריאת השמש והירח, ומראה כיצד הזוהר קורא את תהליך הבריאה כתהליך של פירוד מתוך אחדות. לפי הדרשה, השמש והירח לא נבראו כשני גופים נפרדים אלא כישות אחת, שרק בהמשך תהליך הבריאה התפצלה למאור הגדול, השמש, ולמאור הקטן, הירח.
אותו דפוס, מסביר גטה, חוזר על עצמו גם במישורים אחרים. שם הוי”ה, המבטא את מידת החסד והרחמים, ושם אלוקים, המבטא את מידת הדין, היו בתחילה שם אחד, ורק בתהליך הבריאה נפרד הדין מן הרחמים. כך גם הגוף והנפש, שלפי הזוהר היו במקורם דבר אחד ונפרדו זה מזה. מכאן מגיע גטה למסקנה שהתיקון האמיתי אינו יצירת דבר חדש, אלא חזרה אל האחדות המקורית, אל הנקודה שבה הכל עודנו טוב אחד.
