ידע

השאלה עצמה מניחה הנחת יסוד: שאנשים צריכים לחשוב בהיגיון. ועל בסיס הנחה זו נשאלת השאלה מדוע אנשים חושבים שלא בהיגיון? אך האם הנחת היסוד הזאת נכונה? מי קבע שאנשים חייבים לחשוב בהיגיון? ואולי כלל אין חובה כזו? לעיתים זו מחשבה ילדותית במקצת, ההנחה שכולם צריכים לחשוב כפי שאני חושב. אך מי אמר שאחרים חייבים לחשוב […]

רגע לפני ששואלים למה אנשים לא חושבים בהיגיון, צריך לשאול שאלה פשוטה יותר: מי אמר שהם צריכים לחשוב בהיגיון? ואולי בכלל מדויק יותר לשאול: לא למה הם לא חושבים בהיגיון, אלא למה הם לא חושבים כמו שנראה לי הגיוני. אבל גם כאן עולה שאלה: מי אמר שהם צריכים לחשוב כמוני? האמת הפשוטה היא שגם אני

הבנה והסברה – איך להסביר נכון? איך להסביר כאשר יש קושי להסביר לעצמנו או לאחרים? מה עושים כאשר יש אי הבנה? כאשר איננו מבינים את עצמנו, מה צריך לעשות? לפעמים, כאשר קיימת אי הבנה בשיח עצמי או בשיח עם אחרים, חוזרים שוב ושוב על הטענות ולא מתקדמים. מה שצריך לעשות במצבים כאלה כדי להתקדם ולהגיע

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים

 אמונה ושכל – איך לא לבלבל ביניהם? יש דברים שאנו יודעים דרך האמונה, מעל השכל, ויש דברים שאנו יודעים דרך ההיגיון והשכל. לפעמים אנחנו עוסקים בנושא שמקורו בשכל, ובמהלך הדיון אנחנו או בן השיח מציגים אותו כאילו הוא נושא אמוני, כלומר מעל השכל. לעיתים קורה ההפך: אנחנו עוסקים בנושא שמקורו באמונה, מעל ההיגיון, ובמהלך הדיון

לדעת או לדעת? להיות בעל דעה או חסר דעה – מה עדיף? אדם רוצה שיהיה לו דעה בכל נושא, הוא לא רוצה להיות בלי דעה. אנשים נוטים להעדיף בני אדם עם דעות מוצקות וברורות. עם זאת, חשוב להבין שבאופן אמיתי ייתכן שהדעה הנכונה היא דווקא חוסר דעה. לפעמים, אובייקטיבית, אין מקום לדעה, ויכול להיות שאם