איך לשנות דבר לא הגיוני לדבר הגיוני?
הצעד הראשון הוא לנסח את השאלה בצורה הגיונית יותר. הניסוח ההגיוני יותר לשאלה הוא: איך לשנות דבר שנראה לא הגיוני, כך שייראה הגיוני?
יש הבדל גדול בין “הגיוני” או “לא הגיוני” לבין “נראה הגיוני” או “נראה לא הגיוני“.
דבר לא הגיוני משמעו שהוא לא הגיוני מבחינה אובייקטיבית, כלומר שהוא באמת לא הגיוני. לעומת זאת, “נראה לא הגיוני” משמעו שהוא נראה כך מבחינה סובייקטיבית, אך לא בהכרח שהוא אובייקטיבית לא הגיוני.
נכון יותר לומר “נראה לא הגיוני” מאשר “לא הגיוני”, כי מי קבע שהדבר לא הגיוני? אנחנו. האם העובדה שאנחנו קבענו שהוא לא הגיוני מחייבת שהוא באמת לא יהיה הגיוני? ייתכן שלא. האמת האובייקטיבית לא כפופה להיגיון שלנו, ולכן לכל היותר אנחנו יכולים לומר שנראה לנו שהוא לא הגיוני, ולא לקבוע באופן מוחלט שמשהו לא הגיוני.
דבר נוסף: אם אנחנו חושבים שהדבר הוא אובייקטיבית לא הגיוני, סביר פחות שניתן יהיה לשנות אותו. אך אם הוא רק נראה לא הגיוני, ייתכן שאפשר לשנות את התפיסה ולראות אותו אחרת.
לכן, אם הדבר בהכרח לא הגיוני (כלומר, אובייקטיבית לא הגיוני), אז לא ניתן לשנות אותו ולראות אותו כהגיוני. אך אם הדבר רק נראה לא הגיוני, ייתכן שאפשר לשנות את המבט ולראות אותו כהגיוני.
לכן הניסוח המדויק יותר הוא: איך להפוך דבר שנראה לנו לא הגיוני לדבר שייראה לנו הגיוני?
כאן צריך לברר מה הכוונה ב”ייראה לנו הגיוני”. יש לכך כמה משמעויות: משמעות אחת היא שיפסיק להיראות לנו לא הגיוני, כלומר, רק לשלול את התפיסה שהוא לא הגיוני.
משמעות נוספת היא שייראה לנו באופן חיובי כהגיוני, לא רק שיפסיק להיתפס כלא הגיוני, אלא שייראה בבירור כהגיוני.
אלו שני צרכים שונים, והדרכים להשיג אותם עשויות להיות שונות. אנחנו נתייחס בעיקר למשמעות הראשונה – שהדבר יפסיק להיראות לנו לא הגיוני, ופחות למשמעות החיובית (“שייראה לנו הגיוני”).
איך משנים דבר שנראה לא הגיוני כך שיפסיק להיראות כך?
הדרך לעשות זאת היא לאתר את הסיבות שגורמות לנו לחשוב שהדבר לא הגיוני.
איך מאתרים את הסיבות?
על ידי ששואלים: למה אנחנו חושבים שהדבר נראה לנו לא הגיוני?
אם לא נמצא סיבה, באופן אוטומטי נפסיק לחשוב שהוא לא הגיוני, כי אין בסיס לחשוב שהוא לא הגיוני.
אם נמצא סיבה, נבדוק את אמיתותה וצידוקה:
אם יש ספק בצדקת הסיבה, נפסיק לחשוב שהדבר לא הגיוני (כי התברר שהסיבה אינה נכונה).
אם הסיבה מוצדקת לחלוטין, נמשיך לחשוב שהדבר לא הגיוני (כי זו המציאות, בין אם נקבל אותה ובין אם לא).
לסיכום עד כה:
אם לא מצאנו סיבה, נפסיק לחשוב שהדבר לא הגיוני.
אם מצאנו סיבה אך היא לא מוצדקת, נפסיק לחשוב שהדבר לא הגיוני.
אם מצאנו סיבה מוצדקת, נמשיך לחשוב שהדבר לא הגיוני.
לדוגמה: החלטת איראן בסירובה להסכם הגרעין,
במלחמה בין איראן, ישראל וארצות הברית, נשיא ארה”ב הציע לאיראן הסכם עם אולטימטום: לקבל את ההסכם או שתוכנית הגרעין תושמד. השלטון האיראני סירב, וההחלטה הזו נראתה לא הגיונית, כי לכאורה עמדו בפניו שתי אפשרויות בלבד:
להסכים להצעה או לאבד את התוכנית במלחמה.
לכאורה, מדוע להתנגד להסכם אם בכל מקרה יאבדו את התוכנית? בנוסף, המלחמה כבר החלה בפועל, והם בחרו להמשיך בה למרות הסיכוי המובהק להפסד.
איך להפוך את ההחלטה הזו לכזו שלא תיראה לא הגיונית?
נבדוק את הסיבה לתפיסה שלנו שהיא לא הגיונית, הסיבה היא שאם לאדם עומדות שתי אפשרויות כניעה או מוות, ההחלטה ההגיונית היא לבחור בכניעה. לכן, אם איראן בטוחה שתיכשל במלחמה, מדוע לא להיכנע?
אך כאן יש לשאול: האם תמיד לא הגיוני להעדיף מוות על פני כניעה?
התשובה היא שלא. העדפת ערכים תלויה באמונות ותרבויות שונות. יש תרבויות שמעריכות מוות על פני ביזיון, כמו במשפט “נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים”.
בסיפורו של רבי נחמן (“מעשה בעל התפילה”) מתוארת כת שהאמינה שרצח ומוות הם תכלית החיים:
“כת אחרת אמרו, שאין הכבוד עיקר התכלית, וחקרו שעיקר התכלית הוא רציחה… נמצא שהרוצח, שהוא הורג ומכלה בני אדם, נמצא שהוא מרבה להביא את העולם אל התכלית, על כן נסכם ביניהם שהתכלית הוא רציחה.”
לכן, ייתכן שבאמונות האיראניות יש ערכים של כבוד לאומי או דתי שמצדיקים מלחמה עד הסוף, גם במחיר תבוסה ודאית (כמו בפיגועי התאבדות).
אפשרויות נוספות:
ייתכן שיש לאיראן אפשרויות נוספות מלבד כניעה או תבוסה (למשל, השגת הסכם טוב יותר בעתיד).
ייתכן שהמנהיגים האיראנים מעדיפים מוות על פני ביזיון (למשל, להפוך לקדושים מעונים).
ייתכן שיש שיקולים נוספים שאינם ידועים לנו (למשל, אילוצים פוליטיים פנימיים).
ברור שהשלטון האיראני מקבל החלטות על סמך מידע וניתוח שונה משלנו. אם היו לנו כל השיקולים שלהם, ייתכן שהיינו מגיעים לאותה מסקנה.
סיכום, כשמשהו נראה לנו לא הגיוני, נוכל לשנות את התפיסה הזו על ידי איתור הסיבות לתפיסה שלנו ובדיקת אמיתותן.
אם הסיבות אינן מוצדקות – נפסיק לחשוב שהדבר לא הגיוני. אם הסיבות מוצדקות נקבל שהדבר אכן לא הגיוני.
