אלוהים והעולם – עולם נצחי או נברא?
שאלה:
אם העולם קדמון, כיצד הגענו לנקודת הזמן הנוכחית? הרי לא ייתכן, לכאורה, שהעולם עבר אין־סוף זמן בעבר עד שהגיע לרגע הזה. משום כך יש הסוברים שחייבים לומר שהעולם נברא ואינו נצחי.
אלא שיש לחדד נקודה יסודית: אין זה מדויק לומר שהעולם קיים “אין־סוף זמן” באופן מוחלט, משום שתמיד קיים גם העתיד – הזמן שעדיין לא עבר. לכן, כאשר מדברים על “אין־סוף זמן”, הכוונה היא בדרך כלל רק לעבר, ולא לכלל הזמן.
אם כן, השאלה האמיתית היא:
כאשר אנו מתבוננים לאחור – האם העבר סופי או אין־סופי?
תשובה מורכבת:
במובן אחד – הוא סופי; ובמובן אחר – אין־סופי.
הוא סופי, משום שאינו כולל את כל הזמן (שהרי העתיד עדיין לא התרחש); אך הוא אין־סופי, משום שלא ניתן להגיע לקצהו או לנקודת התחלה ברורה.
הטענה והקושי
הטענה הידועה היא:
אם נניח שהעבר אין־סופי, כיצד הגענו לרגע הזה? הרי אי אפשר “לעבור” אין־סוף זמן.
אלא שגם האפשרות שהעולם נברא אינה פותרת את הבעיה.
מדוע? משום שגם אם נאמר שהעולם נברא בזמן מסוים – מיד עולה השאלה: מה היה לפני כן? וכמה זמן עבר עד אותה נקודת בריאה?
אם נאמר שהיה זמן אין־סופי לפני הבריאה – חזרנו לאותה בעיה בדיוק.
לכן עצם הטענה שהעולם נברא אינה פותרת את הקושי של אין־סוף בזמן.
מכאן עולה מסקנה חשובה:
הדיון על “נברא או קדמון” אינו פותר את בעיית האין־סוף, ולכן יש לבחון את השאלה מצד עצמה – האם ייתכן עולם נצחי.
משל המספרים
כמה מספרים יש? אין־סוף.
כמה מספרים קטנים משלוש? גם אין־סוף.
אם כן, כיצד “הגענו” למספר שלוש מתוך אין־סוף מספרים?
התשובה היא: אין כאן “הגעה” ממקום מסוים.
המספר שלוש אינו תוצאה של מעבר בפועל על כל המספרים שלפניו.
כך גם בזמן:
אין הכרח לחשוב שהרגע הנוכחי הוא תוצאה של מעבר בפועל על אין־סוף רגעים.
הבחנה יסודית
יש להבחין בין שני דברים:
קיומו של אין־סוף
היכולת לעבור אותו
העובדה שלא ניתן לעבור אין־סוף אינה שוללת את עצם קיומו.
כשם שלא ניתן להתחיל ממינוס אין־סוף ולהגיע למספר שלוש –
כך גם אי אפשר לומר שהזמן “התחיל” ממינוס אין־סוף והגיע להווה.
אבל אין זה אומר שאין רצף אינסופי של מספרים –
אלא רק שאין נקודת התחלה שממנה “יצאנו”.
מה באמת קיים?
מה בטוח?
שאנו נמצאים ברגע הזה.
מה היה בעבר?
משהו. ועוד משהו. ועוד משהו – ללא נקודת עצירה.
ניתן לדמיין רצף אינסופי לאחור, אך ברור שגם רצף זה אינו “אין־סוף מוחלט”, שכן העתיד עדיין לא התרחש.
השאלה המרכזית היא:
אם אין נקודת התחלה – כיצד יש הווה?
האפשרות והמציאות
כאן עולה נקודה עמוקה יותר:
האם ניתן לדמיין מצב שבו לא היה דבר כלל – לא זמן, לא מקום, ואפילו לא אפשרות?
נראה שלא.
הדמיון עצמו אינו מסוגל לתפוס “העדר מוחלט של אפשרות”.
מכאן עולה רעיון:
ייתכן שהאפשרות עצמה – היכולת שיהיה משהו – היא נצחית.
אם כך, כאשר אומרים “העולם קדמון”, אין הכוונה דווקא לכדור הארץ או למציאות הספציפית שלנו, אלא לכך שתמיד הייתה אפשרות כלשהי למציאות.
מה פירוש “עולם”?
כאשר אדם רגיל אומר “העולם”, הוא מתכוון למה שקיים:
שמש, ירח, בני אדם, טבע.
אך כאשר מדברים פילוסופית על “עולם קדמון”, הכוונה אינה בהכרח למציאות מסוימת זו, אלא ל“משהו כלשהו” שתמיד קיים – או לפחות לאפשרות שלו.
וזו נקודת המחלוקת האמיתית:
האם תמיד היה “משהו” או לפחות אפשרות למשהו –
או שמא היה שלב שבו לא היה דבר כלל, ואפילו לא אפשרות?
סיכום
השאלה “האם העולם נברא או נצחי” תלויה בשאלה עמוקה יותר:
האם ניתן להעלות על הדעת מצב של העדר מוחלט – ללא מציאות וללא אפשרות?
או שמא תמיד יש “משהו” – או לפחות אפשרות למשהו?
אם מקבלים שתמיד קיימת אפשרות – הרי שבמובן מסוים העולם נצחי.
ואם טוענים שהיה שלב של העדר מוחלט – יש להסביר כיצד נוצרה ממנו מציאות.
ולכן, לפני ששואלים אם העולם נברא או קדמון, יש לשאול:
מהו בכלל “העולם” שעליו אנו מדברים?
