אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה?
לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?
יכול להיות שכמו שלי זה מובן מאליו שכאב הוא רע בלי סיבה, אצל מישהו אחר משהו אחר ירגיש נכון בלי סיבה. האם זה אומר שהאמת בלי סיבה היא עניין אישי וסובייקטיבי?
למשל: פחד. לפעמים אדם מפחד ממשהו בלי שום סיבה הגיונית. כמו שלי ברור שהחושים שלי נכונים ושכאב הוא רע – כך ייתכן שאצלו פחד מסוים נכון בעיניו, גם אם אני לא מבין למה.
אז מה בעצם מהות השאלה? אולי צריך לשאול: במה תלוי שדבר מסוים מתקבל אצלנו כאמת בלי סיבה? ואם אני מקבל דברים כאלה לעצמי, האם עליי לקבל כל דבר שאחרים מאמינים בו בלי סיבה?
ניקח דוגמה פשוטה: אם יגידו לנו שיש נמר במטבח – נקבל את זה? ברור שלא. ואם יוסיפו שאם נגיד את המילה “תרנגול” הנמר יברח – גם אז לא נקבל.
אבל אם קרוב משפחה יאמר שאם לא נגיד “תרנגול” הוא יתאבד – אולי כן נקבל. למה? כי כאן יש שיקול של עלות מול תועלת: אין לנו הפסד מלהגיד מילה, ויש בזה אולי הצלת חיים.
מכאן רואים שהשאלה אם “מקבלים” משהו בלי סיבה תלויה בהגדרות. מה זה “לקבל”? מה זה “בלי סיבה”? האם “לקבל” פירושו להאמין באמונה שלמה? או רק לאפשר אפשרות?
אותו דבר עם כסף: אם מישהו זר ברחוב יבקש מאיתנו 100 שקלים – לא ניתן לו. למה? כי אנחנו לא “משוגעים” שמקבלים דברים כנכונים בלי סיבה. אבל אם ילד קטן יבקש שקל – אולי כן ניתן לו גם בלי סיבה מיוחדת. ואם מישהו יבקש מיליון שקל בלי סיבה – ברור שלא.
זה לא שחור־לבן. יש הרבה שיקולים, הרבה אינטרסים, והרבה מדרגות של “בלי סיבה”. לפעמים זה לגמרי בלי סיבה, לפעמים עם סיבה חלשה, ולפעמים אפילו עם סיבה הפוכה – אבל הרגש או הרצון עדיין דוחפים.
דוגמה: אנחנו רוצים להרגיש טוב – ואין לנו סיבה לכך. פשוט רוצים. לעומת זאת, אם מישהו ירצה שיכיש אותו נחש – לא רק שאין לנו סיבה להבין את זה, זה גם מנוגד לכל היגיון.
אז כשאנחנו פוגשים אצל מישהו אמונה או רצון “בלי סיבה”, צריך לבדוק:
- כמה הוא בטוח בזה (מאחד עד מאה).
- מה האינטרסים שלו – איזה טוב יוצא לו מהאמונה הזו.
- מה בדיוק הכוונה “בלי סיבה”: האם לגמרי בלי סיבה, עם סיבה חלשה, או עם סיבה נגדית.
לדוגמה, אדם שחושב שהשב”כ רודף אחריו. אולי זה נותן לו תחושה שהוא חשוב, או זה עוזר לו להסביר לעצמו למה רע לו. גם אם הוא לא מודע לזה – ייתכן שזו “הסיבה” החבויה שלו.
לכן, לפני שאנחנו אומרים “הוא חושב ככה בלי סיבה”, כדאי לדייק יותר: מה רמת הוודאות שלו? מה האינטרסים שמפעילים אותו? ומה המשמעות המדויקת של “בלי סיבה” במקרה הזה.
בשורה התחתונה:
אין כלל מוחלט של “לא לקבל דברים בלי סיבה”. הכל תלוי: כמה ודאות יש שם, מה האינטרסים, ומה בדיוק הכוונה במילים “בלי סיבה”.?
