מה הכוונה שאדם מקבל החלטה באופן חופשי? האם קיימת באמת החלטה חופשית? איך ניתן להבחין בין החלטה חופשית להחלטה שמוגבלת על ידי גורמים שונים?
לאדם יש תחושה שעל חלק מהדברים הוא מקבל החלטות מתוך בחירה חופשית, אך על חלק מהדברים הוא פועל פחות מתוך בחירה, או אפילו ללא בחירה בכלל.
דוגמאות לבחירה חופשית:
למשל, אדם מרגיש חופשי לבחור לבצע פעולה פשוטה כמו לשבת, לקום, לעצום עיניים או לפקוח אותן. הוא יודע שאף אחד לא מכריח אותו לעשות או לא לעשות את הפעולות הללו, והן לגמרי נתונות לבחירתו.
אולם ישנם גם מקרים בהם אדם מרגיש פחות חופש בחירה. לדוגמה, אדם לא יוכל להרים משקל כבד מאוד, כמו בניין של 8 קומות. במקרה כזה, הוא לא באמת בוחר אם להרים את הבניין או לא, הוא פשוט לא יכול להרים אותו, וזה לא נוגע לבחירה.
בחירה מול כפייה – הבחנה בין מציאות לנפש:
נראה שניתן להבחין בין שני סוגי הבחירה והכפייה:
כפייה מציאותית: עד כמה מציאות מסוימת נראית כפויה או מאפשרת לנו לבחור בה.
כפייה מנטלית או נפשית: עד כמה אנו מרגישים פנימית שהמצב כפוי עלינו או לא.
דוגמאות למקרים של “יש בחירה” מול “אין בחירה“:
להרים בניין של 8 קומות: זוהי מגבלה פיזית מציאותית. כאן אין שום בחירה פיזית – אדם לא יכול להרים בניין.
להזיז קש קטן: אין שום מגבלה פיזית או מנטלית, ואין תחושת כפייה. ניתן להזיז את הקש בבחירה חופשית.
הפסקת עישון: לעיתים אדם מרגיש כפייה מנטלית להפסיק לעשן, כי הרצון לעשן חזק יותר ממנו. כאן מדובר בכפייה מנטלית, שמגבילה את חופש הבחירה.
לשתות טיפת מים או לא: אין מגבלה פיזית או מנטלית מלעשות זאת, ולכן זוהי בחירה חופשית. אדם יכול לבחור לשתות או לא לשתות, ואין תחושת כפייה.
בחירה ואחריות – כמה חשוב לנו באמת?
תחושת הבחירה החופשית תלויה בשני פרמטרים:
כמה זה משנה לנו: ככול שמשהו חשוב יותר עבורנו, כך תחושת הבחירה או הכפייה עלולה להיות חזקה יותר.
כמה זה בשליטתי: ככל שמשהו חשוב יותר אך אנחנו מרגישים שאין לנו שליטה עליו, תחושת הכפייה תהיה גבוהה יותר.
בנוסף, רמת היכולת שלנו לממש את האפשרויות הנתונות תורמת גם היא לתחושת הבחירה או הכפייה. ככל שיש לנו יותר אפשרויות לממש את הבחירה, תחושת החופש תגדל. אם אנו חושבים שמה שאנחנו רוצים תלוי בנו, תחושת הבחירה תהיה גבוהה. אך כאשר יש לנו מחשבות ורצון לשנות דבר מסוים, אך איננו מצליחים לשנות אותו, תחושת הכפייה תחזק.
תחושת כפייה מול תחושת בחירה:
תחושת כפייה מופיעה כאשר אנו רוצים לשנות משהו, אך איננו מצליחים לשנות אותו – זה יכול להיות במציאות הפיזית או במציאות המנטלית. לפעמים תחושת הכפייה נובעת מהמגבלה הפיזית או המנטלית, ולאו דווקא מהרצון שלנו להשיג משהו מסוים.
יש להבחין בין שני סוגים של תחושות:
תחושת רע מכך שהדברים אינם כפי רצוננו (כמו במקרה של חוסר הצלחה במימוש רצון מסוים).
תחושת רע שנובעת מהמגבלה עצמה – מכך שאנחנו לא מצליחים לשנות מציאות מסוימת, או שאנחנו לא יכולים לשנות משהו שנראה לנו חשוב, מה שמעורר תחושת מגבלה כללית.
במובן זה, יש שני סוגי רצונות שונים: הראשון הוא הרצון שלא להיות מוגבלים באופן כללי, והרצון השני הוא רצון לממש משהו ספציפי. ילדים, למשל, פחות חווים את המגבלה הכללית, ויותר את חווית חוסר היכולת לממש רצון ספציפי.
הפער הזה בין הרצון הכללי לא להיות מוגבל לבין הרצון לממש דבר מסוים – יכול להוביל לתחושות שונות של חופש או כפייה, כאשר הרצון הספציפי לא מתממש כפי שרוצים.
