פרשת ויחי, מהו היחס הנכון בין שבטים, מסורות ומחנות?

פרשת ויחי מתארת את ברכת יעקב אבינו לבניו לפני מותו. הכתוב מנסח זאת בלשון כפולה ולכאורה סותרת, איש כברכתו, בלשון יחיד, וסמוך לכך, ברך אֹתם, בלשון רבים.

אבן עזרא מסביר שיש כאן שני תהליכים שונים. איש כברכתו פירושו שכל שבט קיבל ברכה מיוחדת המתאימה לו, ליהודה את הגבורה, לנפתלי את המהירות. אך ברך אֹתם, בלשון רבים, מתאר תהליך נוסף, שבו כל שבט קיבל גם משהו ממה שהיה שייך לזולתו, יהודה קיבל מעט מהמהירות של נפתלי, ונפתלי קיבל מעט מהגבורה של יהודה.

המוסר העולה מכאן נוגע ליחס הראוי בין שבטים, מחנות ומסורות גם בימינו. מצד אחד, כל מסורת צריכה למצות ולפתח את מה שייחודי לה, את הכישרון והדרך שהוענקו לה. זהו התהליך של איש כברכתו.

מצד שני, נדרש גם תהליך משלים, שבו כל מסורת פתוחה לקבל ולהתעשר ממה שיש למסורת האחרת, מבלי לוותר על זהותה שלה. רק שילוב של שני התהליכים הללו, מיצוי הייחוד וקבלת השונה, מביא לברכה שלמה.

שתף פוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סרטונים נוספים

מאמרים נוספים

מהי יציאת מצרים שלנו? שלוש דרכים להבין את הכאילו בהגדה

לקראת שבת הגדול ופרשת צו שואל אברהם גטה מה באמת אומרת ההגדה כשהיא מצווה לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. הוא מציע שלושה מובנים למשפט: דמיון שמחזק את הזהות ההיסטורית שלנו, זיהוי השעבודים שלנו כיום, ומעבר בפועל לשחרור מאותם שעבודים.

תמונה של אברהם גטה

אברהם גטה

תפריט נגישות