האם על בית המשפט להתערב במינוי השר בן גביר?
תשובה:
אינני יודע. כדי שתהיה לי עמדה מגובשת, עלי ללמוד לעומק את החוקים הרלוונטיים ואת טענות הצדדים כפי שהוצגו בבית המשפט; רק אז אוכל להביע דעה עניינית.
קיימים אנשים שהידע המשפטי שלהם פחות פי אלף משלי, ובכל זאת הם מחזיקים בעמדה נחרצת. ישנם כאלו שבלי להכיר את החוק או את הטיעונים, בטוחים במאה אחוז שבג”ץ חייב לפסול את המינוי, ומנגד כאלו שבטוחים שמדובר בהתערבות לא חוקית בעליל. החלוקה הזו אינה מבוססת על ידע משפטי או על שמיעת הצדדים, אלא על שיוך מחנאי בלבד.
ההנהגה הפוליטית הפכה את הדיון המהותי לדיון של “מחנות”. לכן, התוצאה “הצודקת” נקבעת מראש אצל הציבור עוד לפני שנבדקו החוקים או נשמעו הטענות.
אמנם מערכת המשפט אינה חפה מעיוותים, אך ה”השתלחות” בה – כאשר כל “צרוע וכל זב” שבורים לחלוטין בתחום המשפט שופטים את שופטיהם – היא תופעה מדאיגה. ההמרדה וההכפשה נגד המערכת הן אסון. ביקורת עניינית? בהחלט כן. אך אנו עדים לתהליך של המאסה והמרדה בקרב אנשים שאינם מבינים כיצד המערכת פועלת. קל מאוד להסית את הציבור נגד מערכת המשפט, אך קשה הרבה יותר להסביר לו את הבעיות האמיתיות והעיוותים, לצד המעלות שלה.
הבעיה: חשיבה מחנאית במקום טובת הכלל
הנקודה העיקרית שחסרה בדיון היא החשיבה העניינית.
מחנה הימין: נוקט עמדה אוטומטית נגד המערכת, ולא פעם נדמה ש”שופכים את התינוק עם המים”.
מחנה השמאל: מתייצב אוטומטית לטובתה, ולעיתים מעלים עין מה”מים המלוכלכים” (הליקויים) הקיימים בה.
החשיבה הראויה צריכה להיות: מה טוב לכלל הציבור – לימין, לשמאל ולכל המגזרים.
ניקח לדוגמה את בעיית עינוי הדין (התמשכות ההליכים). טיפול בבעיה זו ייטיב עם כל המחנות. אז למה לא מטפלים בה? כי זה לא משרת אינטרס של מחנה ספציפי. כל צד מחשב את האינטרס הפוליטי הרגעי שלו, ורק אז נוקט עמדה כלפי המערכת. אם באמת היינו רוצים לתקן את מערכת המשפט, היינו מטפלים באלפי עיוותים שתיקונם ישרת את כולם.
לסיכום:
אנשי הימין צריכים לשאול את עצמם: “אם השמאל ישלוט ב-100 השנים הבאות, איזו מערכת משפט הייתי רוצה שתעמוד מולו?”. באותה מידה, על השמאל לשאול את עצמו שאלה דומה. כיום, מי ששולט מבקש לדחוק את כוחה של המערכת כדי להסיר מגבלות מעל עצמו.
האסון אינו עצם קיומה של ביקורת חריפה, אלא העובדה שהיא נובעת מחשיבה מחנאית. הטיפול במערכת המשפט חייב להיות טהור, ענייני ולטובת הכלל.
