השכל – למה השכל הוא מלך נוכל שקרן ואכזר?

השכל – למה השכל הוא מלך נוכל שקרן ואכזר?

השכל מעניק לאדם הבנה ותחכום; האדם אינו זז ללא השכל, וכל צעד ושעל שהוא עושה מבוצע באמצעות השכל. השכל גם שואל שאלות ללא הרף, מטיל ספק ומברר את האמת.

לכן האדם סוגד לשכל; הוא אומר לעצמו: הרי השכל הוא המברר מספר אחת של החוכמה והאמת, כיצד אפשר בכלל לחשוב שהוא חסר תבונה וחסר דעת? אולי הרגש מטעה, אבל השכל – זה כל תפקידו יומם ולילה ללא הפסקה, ואיך אפשר בכלל לחשוב שהוא נוכל, שקרן ואכזר?

אלא שיש כאן תעתוע גדול מאוד שהשכל עושה לאדם.

בכל החוכמה של השכל יש דבר אחד שהוא אינו מוכן לקבל: האיסור לחשוב עליו בצורה ביקורתית. יש לו תחום ויש לו חומה בצורה שרק בתוכה מותר לשאול ולענות, אבל אסור לפרוץ את חומת השכל; אסור להגיד שמא השכל הוא בדיה ודמיון. מי שמנסה לומר שהשכל אינו משקף את האמת אלא הוא רק בדיה ודמיון אנושי – השכל מאיים על האדם שלא יהיה קיים עוד בעולם אם ינסה למרוד בו.

השכל מגביל את החוכמה והאמת של האדם; הוא אינו נותן פתיחות אמיתית למחשבתו, אלא הוא מוגבל באופן מוחלט.

עובדה היא שכאשר אדם מתחיל לנסות לגלות את השקרים האכזריים של השכל, השכל מתחיל להפחיד אותו ומאיים עליו שיחדל להתקיים, שלא יוכל לחיות עוד, ושלא יהיה לו על מי לסמוך.

למה? כי החומה של השכל מאיימת. השכל אומר לאדם: “אוי ואבוי לך אם תחשוב ותבקר את השכל שלך!” ולא משנה איזה שכל, אפילו השכל העמוק ביותר – הוא מאיים על האדם שלא יבקר אותו ולא יטיל בו ספק. הוא מוכן להכול, ובלבד שלא יטילו בו ספק ויבדקו את האמת באמת, מבלי להיות תלויים בו; כלומר, שלא יבדקו אמיתות הדברים באופן שאינו תלוי בשכל.

כאשר האדם נותן דרור וחופש לתבונה הפנימית שלו, ונותן דרור וחופש לתשוקות הרגשיות הפנימיות שלו – פה מגיעה היכולת של האדם לקדמה; פה מגיעה היכולת של האדם לחשוב בצורה תבונית וחופשית באמת, ללא התעתועים השקריים והאכזריים של השכל.

ככל שהאדם ירצה להיות חופשי באמת – חופשי במחשבה, באמונה ובמוסר – כך הוא יאפשר לחשיבה שלו להתקדם באמת ולהשתחרר מהנוכלות ומשקריו האכזריים של השכל שלו.
ונראה לי שעל זה מרמז הסיפור ב”מעשה משבעה קבצנים” – על המלך האכזר שקילקל את המדינה שהייתה בגן עדן:
מלך אכזר קילקל את חייה של מדינה בעלת גן נפלא, על ידי שהשאיר בה שלוש כתות עבדים שהחדירו נבול פה (שקילקל את הטעם), שוחד (שקילקל את המראה) וניאוף (שקילקל את הריח). כדי להושיע את המדינה, נדרש לגרש את אותם עבדים ולתקן את שלושת הקלקולים הללו.

כמובא בסיפור:

הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ מְדִינָה שֶׁהָיָה לָהֶם גַּן

וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הַגָּן פֵּרוֹת

וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ אַכְזָר עַל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה

וְלא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָהֶם דָּבָר

וְהָלַךְ וְקִלְקֵל אֶת הַחַיִּים טוֹבִים שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַגָּן

וְלא שֶׁקִּלְקֵל אֶת הַגָּן

רַק שֶׁהִשְׁאִיר שָׁם בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה שָׁלשׁ כִּתּוֹת עֲבָדִים

וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁפָּקַד עֲלֵיהֶם

[…]

כִּי זֶה הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר הִשְׁאִיר אֶצְלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת עֲבָדִים הַנַּ”ל

שֶׁיִּהְיוּ הוֹלְכִים וּמְקַלְקְלִים אֶת הַמְּדִינָה

[…]

עַל כֵּן, תִּרְאוּ לְתַקֵּן אֶת הַמְּדִינָה מִשָּׁלשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ

וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל וּלְגָרְשָׁם

וְאָז כְּשֶׁתְּתַקְּנוּ שְׁלשָׁה עֲבֵרוֹת אֵלּוּ

לא דַּי שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַטַּעַם וְהַמַּרְאֶה וְהָרֵיחַ

כִּי אִם גַּם הַגַּנָּנִי שֶׁנֶּאֱבַד יוּכַל גַּם כֵּן לְהִמָּצֵא

וְעָשׂוּ כֵּן

וְהִתְחִילוּ לְתַקֵּן אֶת הַמְּדִינָה מִשָּׁלשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ

וְחִפְּשׂוּ אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל

וְהָיוּ תּוֹפְסִים אֶת אֵיזֶה אָדָם וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: מֵהֵיכָן בָּאתָ לְכָאן?

עַד שֶׁנִּתְבָּרְרוּ אֶצְלָם הָאֲנָשִׁים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר הַנַּ”ל

וְגֵרְשׁוּ אוֹתָם וְתִקְּנוּ אֶת הַמְּדִינָה מֵעֲבֵרוֹת הַנַּ”ל