מהי משמעות החיים ומה תכליתם?
לשאלה מהי משמעות החיים יש מובנים רבים, אשר ניתן לחלקם לשני צירים מרכזיים: המובן השכלי והמובן הרגשי.
במובן השכלי, בשאלה “מהי מטרת החיים” הכוונה היא האם המציאות כמציאות אמורה להגיע בסופו של דבר לנקודה מסוימת – כגון להיעלם או להשתנות עד שתגיע למצב מוגדר כלשהו – או שהיא משתנה ללא הרף עד אין קץ.
כשאנו עוסקים בבחינה השכלית, הכוונה היא לבחינה אובייקטיבית וניטרלית, מבלי לערב מושגים של טוב ורע, רצונות או רגשות: האם המציאות אמורה להתגלגל למצב מסוים, האם היא משתנה כל הזמן, או שמא היא אקראית לחלוטין. למעשה, אם נבין מה יקרה למציאות בסוף הילוכם של עידנים, נוכל לומר שזוהי התכלית האובייקטיבית של המציאות. אין כאן כוונה במובן שלמציאות יש רצון או אינטרס משלה, אלא שכך פשוט תהיה המציאות באחריתה.
המובן השני של משמעות הוא מבחינה סובייקטיבית – המובן הרגשי-רצוני. כלומר: מהו הרצון שאליו שואפת המציאות? מה המציאות רוצה מבני האדם? לאן האדם צריך להגיע, מה הוא צריך לרצות, ועבור מה עליו לפעול ולעשות? במובן זה, המשמעות פירושה מה כדאי לרצות, מהו המצב שהכי טוב להימצא בו, מה צריכים לעשות, איזו תכלית יש לקדש.
ההבדל בין תכלית סובייקטיבית-רגשית לבין תכלית אובייקטיבית-שכלית הוא שבתוך התכלית השכלית איננו עוסקים כלל בשאלה אם התכלית הסופית היא טובה או רעה, אלא רק בבירור השאלה מה תהיה אותה תכלית. גם אם תכלית זו תהיה הרת אסון לבני האדם – עדיין זוהי התכלית האמיתית. הדבר דומה לשאלה מה יקרה לשמש בסוף היום: התשובה היא שהיא שוקעת. בכך איננו קובעים אם השקיעה היא טובה או רעה, אלא שכך יהיה בסוף היום – השמש תגיע לשקיעה. לכן, כאשר עוסקים בתכלית מבחינה אובייקטיבית, לא בוחנים אם היא טובה או רעה לבני האדם, אלא מה תהיה המציאות באחריתה; ואחרית זו יכולה להיות טובה או רעה לבני האדם, מבלי שהדבר ישנה כלל לשאלת המשמעות והתכלית של המציאות.
כדי להשיב על השאלה האובייקטיבית – האם יש תכלית או אין תכלית – יש לברר תחילה מהי המציאות עצמה.
אם עוסקים במהות המציאות, כנראה שהיא תהיה קיימת תמיד ואינה משתנה אף פעם. שכן אם מהות המציאות היא הדבר היסודי ביותר שאינו בר-שינוי, הרי שמכוח הגדרתה היא תמיד הייתה, הווה ותהיה. על כן, אין שום מקום לדבר עליה במונחים של משמעות ותכלית, שהרי השאלה על תכלית ומשמעות מבוססת מראש על שינויים שמתרחשים במציאות. במהותה היסודית של המציאות לא מתחולל שום שינוי לעולם, ולכן לא שייך להלביש עליה מושגים של משמעות ותכלית; המציאות במהותה היא כפי שהיא לעצמה, ולא שייך לעסוק במשמעות ותכלית לגבי מהות המציאות האחת והבלתי-משתנית.
לעומת זאת, הביטויים השונים של מהות המציאות משתנים עם הזמן, וקיומם אינו הכרחי. לכן קיימת האפשרות שביטויים אלו יחדלו מלהתקיים – אפשרות שמהווה פוטנציאל שייצא אל הפועל, או שלא להתממש כלל.
מנגד, התשובה לשאלת המשמעות הסובייקטיבית-הרגשית של החיים עוסקת במושגים של טוב ורע, רצוי ושאינו רצוי – מושגים סובייקטיביים ואנושיים לחלוטין מנקודת מבטו של האדם. כאן השאלה איננה על המציאות האובייקטיבית באופן כללי, אלא על האדם עצמו בתוכו.
במישור זה, המשמעות פירושה מה האדם חושב שהכי טוב עבורו. התשובה היא שהאדם רוצה להיות מאושר באמת, ולהיות מרוצה מהחיים בשלמות – זוהי המשמעות הגדולה ביותר שיכולה להיות מבחינת האדם.
משמעות ותכלית זו שווה וזהה אצל כל בני האדם באשר הם. עיקרון זה הוא אחיד ומשותף, ואין כל הבדל לגביו בין בני אדם מכל גזע, מין, דת או לאום, בכל מקום ובכל זמן. כל בני האדם מכל המינים והסוגים שואפים לאותה התכלית ולאותה המשמעות, וההבדלים ביניהם מתבטאים אך ורק בצורת הביטוי החיצונית של אותה התכלית, ובאמצעים שהם חושבים שמובילים אליה.
לדוגמה, חלק מהמאמינים חושבים שהטוב הזה מושג בעולם הבא, ולכן הם טוענים שהתכלית היא הגעה לעולם הבא. הם מאמינים שבעולם הבא הם יהיו מאושרים באמת ומרוצים בשלמות מן המציאות, וכי האמצעים להשגת מטרה זו הם קיום מצוות הדת. על כן הם רודפים אחר מצוות הדת כדי לזכות באותו אושר אמיתי בעולם הבא.
לעומתם, יש כאלו החושבים שהאדם יהיה מאושר באמת ומרוצה מהמציאות בשלמות כאשר יהיה ברשותו הון רב. הם מאמינים שהאושר מושג באמצעות העושר, ולכן הם רודפים אחר הממון כדי להשיג את האושר המיוחל.
אין באמת הבדל במהות התכלית והמשמעות של החיים בין בני אדם מכל הסוגים, המינים והזמנים. החלוקה היא אך ורק באמצעים ובמצבים שבאמצעותם יושג אותו אושר מיוחל. האחד מאמין שהדבר יתרחש כאשר יהיה עשיר, השני סבור שזה יקרה כאשר יזכה לעולם הבא, והשלישי מאמין שזה יתרחש כאשר יידע את האמת. בסופו של דבר, כולם רוצים בדיוק את אותו הדבר, ורק האמצעים והמצבים המיועדים להשגת האושר האמיתי שונים ביניהם.
הבעיה הנותרת היא שלא ברור אם תכלית זו אכן קיימת, ואם היא בכלל ברת-השגה באמת.
