פרדוקס הוודאות: מדוע הציפייה לרע קשה לעתים מהרע עצמו?
האם ולמה הסבל מהאפשרות לאירוע שלילי קשה יותר מאשר המפגש עם הרע הממשי?
שאלות אלו עולות במגוון מצבי חיים:
אובדן כספי: עמידה בפני אפשרות לאובדן כספי מעוררת לעתים מתח רב יותר מאשר התמודדות עם אובדן כספי ממשי.
קבלה לעבודה: לעתים קל יותר להכיל את הידיעה המוחלטת שלא התקבלנו לעבודה מאשר לשהות במצב של ספק.
תוצאות משפט: הידיעה הברורה “אני חייב בדין” עשויה להיות קלה להכלה מאשר המצב המרחף של “אולי אתחייב ואולי אזוכה”.
קניית דירה: החשש מפני קניית דירה במחיר יקר מדי עשוי להיתפס כמעמסה גדולה יותר מאשר הקנייה היקרה עצמה.
חשש ממחלה: החרדה והספק של “אולי אני חולה” קשים לעתים מהידיעה הוודאית “אני חולה”.
גירושין: המחשבות המתמשכות על “האם אתגרש?” עשויות להיות קשות להכלה יותר מעצם הגירושין הוודאיים.
כישלון: החשש המתמשך מכישלון עשוי להיות כבד יותר מאשר ההתמודדות עם הכישלון שכבר התרחש בפועל.
בצורה כללית: האם ולמה פוטנציאל הרע והאפשרות להתרחשותו יכולים להיות קשים יותר מהממשות של הרע בפועל?
במבט ראשון, הרע בפועל הוא מחויב המציאות, בעוד הרע בפוטנציאל הוא רק אפשרי. על אף זאת, הרע האפשרי נחווה לעתים כמאיים וקשה יותר. ניתן להציע מספר הסברים לתופעה זו, לצד הבנת המקרים שבהם הרע בפועל בכל זאת חמור יותר.
הסבר ראשון: תדירות המחשבה והתנגדות הרצון
הסבר אחד מבוסס על מספר הפעמים שבהן האדם מריץ במוחו את התנגדותו לרע. במצב פוטנציאלי, האדם מתעסק ללא הרף באפשרויות השונות וחוזר ושונה במחשבתו על האפשרות שיהיה לו רע. לעומת זאת, כאשר האירוע כבר קרה בפועל, התעסוקה המחשבתית באפשרויות פוחתת, וממילא יורדת תדירות המחשבה המנוגדת לרצונו.
הבדל זה מתבטא בכמות הפעמים שבהן האדם מתעסק באפשרות השלילית לעומת מימושה בפועל. לפיכך, אם מספר הפעמים שבהן האדם יחשוב על הדבר יהיה זהה, הרע בפוטנציאל לא יורגש כגדול יותר מהרע בפועל.
הסבר שני: היכולת להשלים עם המצב ולהכילו
הסבר נוסף טמון ביכולת ההכלה והקבלה. כל עוד האדם שרוי בספק, הוא אינו מוצא צורך להשלים עם הרע או לקבלו, שהרי עדיין קיים סיכוי שהאירוע השלילי לא יתרחש. אך ברגע שהאירוע השלילי קורה בפועל, קל יותר להשלים עמו – זו עובדה קיימת, הדבר כבר קרה, וכיוון שהאירוע נתפס כעת כנתון מוגמר ומחויב, עוצמת ההתנגדות אליו יורדת.
במילים אחרות, ברע אפשרי קשה להשלים עם האפשרות השלילית כיוון שהאדם מעדיף להיצמד לאפשרות החיובית. אדם הממתין לתשובה מקבלה לעבודה רוצה להתקבל, וכל עוד אין החלטה סופית, ההיצמדות לרצון להתקבל אף עשויה להגדיל את סיכוייו. לכן אין לו טעם להשלים עם החשש שלא יתקבל.
ברגע שמתקבלת החלטה שלילית, עומדות בפני האדם שתי אפשרויות:
להמשיך לרצות את מה שלא קרה ולהתנגד לעובדה שנדחה, וכך לסבול אף יותר מאשר בתקופת הספק.
לקבל את הגזירה ולהשלים עמה.
בכל רגע נתון, אדם שוקל מה לרצות ומה לא לרצות, ועד כמה כדאי להמשיך ולהחזיק ברצון מסוים. חלק משיקול הדעת מבוסס על סיכויי ההתממשות. ככל שסיכוי התממשות הרצון קטן, כך יורדת הכדאיות להחזיק בו, שכן רצון לדבר שלא יתממש הוא מתכון בטוח לסבל. לכן, כאשר הדבר הלא-רצוי מתממש בפועל והסיכוי לשנותו קטן, פוחתת הכדאיות להמשיך להתנגד לו.
שתי הסיבות להימנעות מהשלמה במצב של ספק
אדם עשוי להימנע מהשלמה עם אפשרות שלילית (כגון כישלון, מחלה או אובדן) משתי סיבות מרכזיות:
מחיר הוויתור על האפשרות החיובית: כל עוד האפשרות הטובה (להיות בריא, להרוויח, להתקבל) עדיין קיימת, השלמה עם הרע נתפסת כוויתור על הרווח וההנאה האפשריים. אך ברגע שההפסד הפך לעובדה מוגמרת, האדם מעדיף להשלים עמו מאשר להמשיך לרצות ניצחון שאינו אפשרי עוד.
שימור המוטיבציה לפעול: הרצון להצליח והנכונות לפעול מגדילים את סיכויי ההצלחה. השלמה מוקדמת עם האפשרות של הפסד עלולה למנוע מהאדם לפעול, ובכך להבטיח את הכישלון. האדם נמצא בפרדוקס: מצד אחד הוא רוצה להשלים עם האפשרות השלילית כדי לא לסבול ממנה, אך מצד שני השלמה כזו תפגע בסיכוייו לנצח. כאשר ההפסד כבר התרחש בפועל, הפרדוקס נעלם – שוב אין צורך להגדיל סיכויים, ואין עוד תועלת בציפייה לניצחון.
הסבר שלישי: הסרת הטרדות והבעיות הנלוות
סיבה שלישית לכך שהרע האפשרי נחווה כבד יותר מהרע בפועל היא שבמצב של ספק מתווספים למערך ההתמודדות קשיים וסבל נלווים, שאינם קיימים לאחר שהאירוע כבר קרה.
ניקח לדוגמה אדם המטפל בקרוב משפחה חולה מאוד ומפחד ממותו. כל עוד הקרוב בחיים ויש אפשרות שימות, מלבד עצם הרצון שיבריא, צפות בעיות נלוות רבות:
כמה כסף להשקיע בטיפול ומאילו מקורות מגייסים אותו.
באיזה מסלול טיפולי לבחור. כיצד לחלק את המשאבים, הזמן והקשב בין העבודה, המשפחה והטיפול בחולה.
ברגע שהקרוב נפטר, אמנם קיים סבל גדול מעצם אובדן החיים והעובדה שהוא אינו חי עוד, אך כל הטרדות הנלוות – הספקות לגבי אופן הטיפול, התקצוב וחלוקת המשאבים – חדלות מלהתקיים. הסרת הבעיות הנלוות הללו עשויה להביא לכך שהסבל הכולל יפחת בעת התרחשות הרע בפועל בהשוואה לתקופת הספק.
סיכום
את הגורמים לכך שהסבל עשוי לקטון דווקא כאשר הרע יוצא לפועל ניתן לחלק לשני מישורים:
שינויים ביחס לאירוע הרע עצמו: ההתעסקות הפחותה בו, והקלות היתרה להשלים עם עובדה מוגמרת ולחדול מהתנגדות לרע שכבר התרחש.
שינויים בסביבה ההיקפית של האירוע: הסרת הדאגות, הספקות והטרדות הנלוות שליוו את מצב ההמתנה והפוטנציאל.
