בצפייה בוויכוחים בין הוגי דעות חילוניים לבין דתיים או רבנים, מזהה השיעור תופעה חוזרת: לעיתים הוויכוח כולו הוא בעצם עימות בין שקר לשקר.
הדוגמה שמובאת היא כזו: הרב או ההוגה הדתי לוקח ערך מוסרי מסוים, שהוא במהותו יחסי, והופך אותו למוחלט. מנגד, ההוגה החילוני עושה בדיוק את אותו הדבר עם ערך אחר: לוקח ערך יחסי ומקדש אותו כמוחלט. כך נוצר עימות בין שני צדדים שכל אחד מהם מציג עמדה יחסית כאילו הייתה אמת מוחלטת, ובפועל שני הצדדים טועים באותו אופן בדיוק. המסקנה שעולה היא שלא כל ויכוח הוא בין אמת לשקר, לעיתים הוא בין שני שקרים.
