זהות לאומית – בין זהות פרטית לזהות קולקטיבית
נטורי קרתא שואפים להפריד בין הזהות הלאומית המתפתחת בישראל לבין הזהות היהודית. לדעתם, קיים קונפליקט מהותי בין שתי הזהויות. יתרה מכך, הם רואים בזהות הלאומית הנוכחית דבר שלילי שיש לבטלו, ובמקומו להמתין לזהות לאומית שתבוא “מלמעלה”, כלומר מהשגחה אלוהית, מבלי למרוד באומות העולם.
האם קיים עם פלסטיני?
אם מדובר בקבוצת אנשים שלהם מכנה משותף משמעותי המחבר ביניהם, הרי שמבחינה זהותית הם מהווים עם. גם אם אין הבדל אתני מובהק בין פלסטינים המתגוררים בירדן לבין אלה שבישראל, הרי שהזיקה הגאוגרפית לארץ מסוימת יכולה לשמש בסיס לתחושת שייכות קולקטיבית – תחושת “מולדת”.
בדומה לכך, בתקופת ממלכת יהודה וממלכת ישראל בשלהי ימי הבית הראשון, ההבחנה בין הקבוצות נעשתה לפי חלוקה שבטית וגאוגרפית.
הדיון הזהותי בישראל כיום נסוב סביב שתי נקודות עיקריות:
- הכרת המכנים המשותפים – שאלת המודעות וההסכמה לגבי מאפיינים משותפים בין קבוצות או יחידים, והאם מכנים אלה אכן קיימים.
- ערכם של המכנים המשותפים – האם הם משמעותיים דיים כדי לאחד את הפרטים לכדי קבוצה בעלת זהות לאומית משותפת.
כאשר מתעוררת התנגשות בין זהויות – לדוגמה: זהות לאומית לעומת זהות שבטית, משפחתית או אישית – נדרש האדם או הקבוצה להכריע איזו מהן מהותית ובעלת ערך גבוה יותר עבורם.
האם כל קבוצה של אנשים יכולה להיחשב ל”עם“?
למשל: האם הבדואים נחשבים לעם רק בשל קיומו של מכנה משותף?
ומהו המספר המינימלי של אנשים הנדרשים כדי ליצור זהות לאומית?
באופן עקרוני, הזהות הבסיסית ביותר היא הזהות האישית. ברגע ששני בני אדם חשים שיש ביניהם מכנה משותף בעל ערך – נוצרת זהות קולקטיבית. לכן, ניתן לומר שהקבוצה הקטנה ביותר שיכולה להיחשב בעלת זהות לאומית מורכבת לפחות משני אנשים שיש ביניהם קשר מהותי.
הזהות הקולקטיבית יכולה להתרחב ולהתפתח – מזוג, למשפחה, לשבט, לעם, לזהות כלל-אנושית, ואפילו לזהות עם כל היש הקיים: בעלי חיים, צומח, דומם, ואף עם עצם הקיום כולו.
מהי הזהות הכללית ביותר?
הזהות האישית מתרחבת בהדרגה: זהות אישית → משפחתית → שבטית → לאומית → כלל-אנושית → זהות עם כל החיים → זהות עם הטבע → זהות עם הקיום כולו → זהות עם הכלום.
ה”כלום” מייצג את הזהות הבסיסית והכוללת ביותר – זהות עם עצם ההוויה, או בלשון אחרת: זהות עם האלוהות.
לסיכום, הזהות הלאומית ניצבת בין הזהות הפרטית לזהות הכללית: מצד אחד, היא אינה כוללת את כלל האנושות ואינה אוניברסלית; מצד שני, היא חורגת מן הזהות האישית או המשפחתית הפרטית, ונושאת אופי קולקטיבי – כזה המבוסס על חיבור של שניים או יותר סביב ערך משותף.
- עיין עוד מהו היחס הנכון לזהות הלאומית?
