מה המניע של הדברים? מה הסיבה של המציאות? מה הסיבה של כל האירועים? האם הסיבה מחויבת? האם יש ודאות מוחלטת או רק ודאות יחסית?
מה גורם שירד גשם? מה גורם שתהיה סערה? מה גורם לניצחון במלחמה? מה גורם למחלות? מה גורם לכך שאנשים מתים? בקיצור – מה גורם לדברים לקרות?
יש הרבה תאוריות לגבי המניע של הדברים בחיים. יש כאלה שאומרים שהגורם הוא אלוהים ורצונו, ויש כאלה שאומרים שהגורם הוא חוקי הטבע, יש שאומרים שלא יודעים מה הגורם, יש שאומרים שיש אלים רבים שגורמים לדברים להיות כפי שהם.
אבל לא ברור – מה לא יכול להיות, ומה כן יכול להיות? השאלה היא: האם ואיך אפשר לדעת אם תאוריה מסוימת נכונה או לא נכונה?
כדי להבין זאת נתחיל בהגדרה: מה זה גורם? מה הופך דבר מסוים להיות הגורם לדבר אחר?
בשביל להבהיר את המושג נביא דוגמאות.
לדוגמה: עכשיו מזג האוויר הוא שאין גשם. מי אחראי אם ירד גשם או לא? עכשיו יש רוח – מי אחראי לכך שיש רוח?
עצם זה שיש רוח – זו עובדה. אבל מי גורם לכך שיש עכשיו רוח?
גורם פירושו דבר שאנו מתייחסים אליו כסיבה לכך שדבר אחר בחיים קורה. לדוגמה: אם יש עשן – אני אומר שזה בגלל אש. אם גפרור נדלק ליד נייר, והנייר נשרף – אני אומר שהנייר נשרף בגלל האש. כלומר, אנו מזהים תהליכים מסוימים בחיים כמתרחשים בגלל משהו.
אבל האם באמת אנו יודעים שהאש גרמה לשריפת הנייר, או שזה רק פירוש שלנו? האם באמת אנו יודעים שהעשן מהאש, או שזו רק פרשנות?
אם יש רעב – אני אוכל והרעב נפסק. כאן ברור לי מה לעשות. אבל אם אשאל: “איך להוריד גשם עכשיו?” – אין לי תשובה. אחד יאמר להתפלל לאלוהים – כמו “משיב הרוח ומוריד הגשם”. אחר יאמר להתפלל לאל הגשם. שלישי יאמר – חפש את הנוסחה הפיזיקלית. מי מהם צודק?
ומה אם אשאל: “אני רעב ורוצה שהרעב ייעלם – בלי לאכול”? כאן אין תשובה. אנחנו לא יודעים איך להיות שבעים בלי לאכול.
יש שאלות שלגביהן יש לנו תשובה, ויש שאלות שאין לנו עליהן תשובה. דווקא לגבי השאלות שאין להן תשובה – מתרבות התאוריות. המדענים יאמרו דבר אחד, המאמינים יאמרו דבר אחר. יש שיאמרו שחוקי טבע אחראים, יש שיאמרו שאלוהים אחראי. אבל מה האמת?
ומה פירוש “אחראי”? הכוונה כאן היא לסיבה שגורמת לדבר להיות כפי שהוא. לדוגמה: אכילה גורמת להפסקת רעב, מטריה מונעת הירטבות, מזגן מקרר אותנו. אבל מה גורם לכך שכל זה יקרה? מי אחראי שאני ארצה לאכול? מי אחראי שיהיה אוכל? מי אחראי שהאוכל ישביע?
יש תאוריות רבות להסביר זאת. אולי יש אל של רעב? אולי חוקי הטבע עושים זאת? אולי אלוהים? אבל כל תשובה שאנו נותנים – אפשר להמשיך לשאול עליה.
אם אומרים “רצון אלוהים” – מיד אפשר לשאול: מה גרם לרצון של אלוהים להיות כזה? אם עוצרים כאן באופן שרירותי – אפשר באותה מידה לעצור גם בחוקי הטבע או באש עצמה, ולהגיד: “כך זה”.
אפשר לעצור את השאלות רק אם הוכחנו שהגענו לראשון, לדבר המחויב. אם לא הוכחנו – אפשר להמשיך לשאול גם עליו.
אפשר לומר שהאש שורפת נייר כי זה קבוע: תמיד היה ותמיד יהיה. אין כאן שאלה, זה פשוט כך. אבל האם זה נכון גם לגבי הגשם? אם נחקור פיזיקלית נגלה שגם כאן יש חוקיות: לחות, טמפרטורה, תנועת כדור הארץ. גם כאן – החוק תמיד נשמר.
כלומר, יש חוקיות קבועה לדברים. אבל אז עולה השאלה: מה מחייב את החוקיות עצמה? האם היא יכלה להיות אחרת? אם כן – היא לא מחויבת.
ולכן תמיד אפשר להמשיך לשאול. אם נאמר שהכול רצון אלוהים – אפשר לשאול למה רצה כך ולא אחרת. אם נאמר “חוקי הפיזיקה” – אפשר לשאול למה הם כך ולא אחרת.
בסופו של דבר – כל תשובה שניתן עליה נוכל לשאול: למה כך ולא אחרת? ולכן אף תשובה אינה מוחלטת.
אפשר להחליט שחוקיות מסוימת היא קבועה, ואז נגמרות השאלות. אבל זו החלטה שרירותית. העובדה שראינו תמיד שזה כך – אינה הוכחה שזה תמיד יהיה כך.
זו לא ידיעה אלא אמונה. מי שרוצה – יכול להאמין שחוקי הפיזיקה נצחיים. אבל אין הוכחה לכך. במציאות ייתכן שהם אכן נצחיים, אך בדמיון אפשר לחשוב אחרת. ואם אפשר לדמיין אחרת – הרי שזה לא מחויב.
השאלה היא מה אנו מחפשים: ודאות יחסית או ודאות מוחלטת.
אם מסתפקים ביחסי – אפשר לומר אלוהים, חוקי פיזיקה, או כל תשובה אחרת, ולסגור את העניין.
אבל אם מחפשים מוחלט – אין לנו תשובה, כי תמיד אפשר לשאול הפוך.
לסיכום:
על כל גורם שנמצא – אפשר לשאול למה הוא ולא אחר. אם אנו מחפשים תשובה יחסית – אפשר להסתפק בו. אבל אם אנו מחפשים ודאות מוחלטת – לא נמצא תשובה, והשאלה “מה גורם לדברים לקרות?” נשארת תמיד פתוחה.
