אמונה ואינטרסים – האם תפיסת המציאות על פי האמונה והשכל נובעת מאינטרסים?
בדיון על אמונה ואינטרסים, ובתגובה לפוסט שפרסמתי בשם “אמונה, אינטרס ושכל – האם אמונה היא אינטרס?“, קיבלתי את התגובה הבאה:
“כפי שכתבתי, זה רק עניין סמנטי חסר חשיבות אם האמונה והאינטרס הם אותו דבר, או שהאמונה נובעת מהאינטרס. בסופו של יום, כך או כך, האינטרס האנושי הוא הבסיס.
מי אמר שכל אדם, באשר הוא אדם, אינו מונע מאינטרסים?
תדגים לי בבקשה מחשבה שכלית שהיא תוצאה של אינטרס.”
תשובתי
על כל מחשבה שאתה חושב שהיא לטובת האינטרסים שלך, אני יכול לטעון שאתה חושב אותה בגלל אינטרס.
לדוגמה, אפשר לטעון שאתה חושב שאינך נשלט על ידי אלוהים משום שאתה מעדיף שלא להיות נשלט על ידו, כלומר, משום שיש לך אינטרס שלא להיות נשלט.
או שאתה חושב שאין אלוהים שנתן תורה ומצוות, משום שאם תחשוב שיש אלוהים שנתן תורה ומצוות, תהיה חייב לקיים אותן, ואילו מבחינת האינטרס שלך אתה מעדיף להיות חופשי ממצוות הדת, וכן הלאה.
אבל חשוב להדגיש: אלה טענות שאפשר להעלות, ולא הוכחות לכך שהמחשבות שלך אכן נובעות מאותם אינטרסים.
אין לך שום דוגמה שמוכיחה באמת שהאמונה נובעת מאינטרס. אם יש לך דוגמה מוכחת כזאת, אשמח לשמוע אותה.
חשוב להבחין בין האפשרות לטעון שאמונה נובעת מאינטרס לבין היכולת להוכיח שהיא אכן נובעת ממנו.
כי גם אם אתה מוצא אינטרסים הקשורים לאמונה מסוימת, אין זו הוכחה שהאמונה נובעת מאותם אינטרסים. בדיוק כפי שאם אני אמצא אינטרסים הקשורים לחשיבה שכלית מסוימת, אין זו הוכחה שהמחשבה השכלית נובעת מאותם אינטרסים.
נניח שאין לי דוגמה לתת לך לכך שהמחשבות שלך נובעות מאינטרסים. אין זה אומר שהן אינן מונעות מאינטרסים.
ייתכן שהמחשבות שלך מונעות מאינטרסים, אך אינני יכול להוכיח זאת, ולו רק משום שאתה יכול להכחיש את האינטרסים האלה, במודע או שלא במודע.
לכן, העובדה שאינני יכול להוכיח שהמחשבות שלך נובעות מאינטרסים אינה מוכיחה שהן אינן נובעות מהם.
באותה מידה, עצם הטענה שהאמונה נובעת מאינטרס אינה מוכיחה שכך הדבר.
יתרה מזאת, גם אם האמונה נובעת מאינטרסים, אין זה אומר שהיא שגויה. ייתכן שהיא נובעת מאינטרסים, ובכל זאת היא נכונה.
עצם העובדה שמחשבה מסוימת נובעת מאינטרס אינה מוכיחה שהיא שגויה. הרי יש בחיים דברים רבים שיש לנו אינטרס להאמין בהם, והם אכן נכונים.
רק כאשר האינטרסים מטים את האדם מן האמת, והמחשבה שאליה הגיע בעקבותיהם אינה תואמת את המציאות, אפשר לומר שהמחשבה שגויה.
לכן, עצם קיומם של אינטרסים אינו הוכחה לכך שהאמונה או המחשבה השכלית שגויות.
נניח שאדם מעוניין מאוד שלא יהיה אלוהים המחייב אותו לקיים תורה ומצוות. מבחינת האינטרס שלו, הוא היה מעדיף להגיע למסקנה שאין אלוהים ושאין עליו חובה לקיים מצוות.
אולם לאחר שבחן את הדברים, הוא הגיע למסקנה שיש אלוהים שנתן תורה ומצוות, אף שהמסקנה הזאת מנוגדת לרצונו ולאינטרס שלו.
במקרה כזה, עצם קיומו של האינטרס אינו מוכיח שהאדם הגיע למסקנה בהתאם לאינטרס שלו. אדרבה, בדוגמה הזאת הוא הגיע למסקנה המנוגדת לאינטרס שלו.
באותה מידה, ייתכן שאדם מעוניין מאוד שיהיה אלוהים, משום שהאמונה מעניקה לו ביטחון, משמעות ותקווה, אך לאחר שבחן את הדברים הגיע למסקנה שאין אלוהים, בניגוד לאינטרס שלו.
מכאן שקיומו של אינטרס אינו מוכיח שהמחשבה נובעת ממנו, וגם אינו מוכיח שהמחשבה בהכרח תואמת אותו.
לסיכום, יש להבחין בין שלוש שאלות שונות: האם קיים אינטרס, האם האינטרס הוא הגורם למחשבה, והאם המחשבה עצמה נכונה או שגויה.
אלה שלוש שאלות נפרדות. עצם קיומו של אינטרס אינו מוכיח שהוא הגורם למחשבה, וגם אם הוכחנו שהוא הגורם למחשבה, עדיין אין בכך הוכחה שהמחשבה שגויה.
הדבר נכון באותה מידה לגבי האמונה ולגבי השכל.
