הנשיא הרצוג ניצב, לפי הניתוח המוצג בסרטון, בין פטיש לסדן: הסכמה לבקשת החנינה תביא עליו ביקורת ממחנה אחד, וסירוב יביא עליו ביקורת מהמחנה השני. כל צד נראה כמלכוד לכאורה.
הפתרון המוצע הוא מהלך ביניים: לומר שהנשיא מוכן לתת חנינה, אך בתנאי מסוים שייקבע. למהלך כזה כמה יתרונות בבת אחת. הוא מרצה את שני הצדדים, שכן מי שמצפה לסירוב מקבל תנאי, ומי שמצפה להסכמה מקבל עקרונית הסכמה. הוא גם משאיר את הכדור הלוהט אצל ראש הממשלה, שעליו להחליט אם הוא מוכן לעמוד בתנאי. ולבסוף, הוא מאפשר לנשיא לשכנע את הציבור שהוא פעל באחריות: הוא לא נתן ויתור בחינם, אלא ביקש תמורה של ממש.
