רצון – כיצד הרצונות משתנים, ומהו הרצון הראשון?
מדוע העדפותיהם של אנשים משתנות? מדוע מודל היופי בעבר היה שונה ממודל היופי כיום? מדוע אופנת הלבוש בעבר הייתה שונה מאופנת הלבוש כיום?
אפשר לשאול גם על אנשים החיים בדורנו: מדוע הרגלי האופנה משתנים? בדומה לכך, מדוע משתנות שיטות החינוך? בתקופה מסוימת העדיפו אנשים שיטת חינוך המבוססת על ענישה גופנית, ואילו כיום ענישה גופנית אינה מקובלת.
לכאורה, השאלה ביחס לאותם אנשים המשנים את העדפותיהם חזקה יותר מן השאלה הנוגעת לשינוי הרצון בין דור אחד לדורות שקדמו לו. את השוני בין הדורות אפשר להסביר בכך שמדובר באנשים אחרים, בעלי העדפות שונות.
אולם הסבר זה אינו נראה נכון, וזאת מכמה טעמים.
ראשית, אם רצונו של האדם הוא עצמי לאדם באשר הוא אדם, הוא לא אמור להיות שונה אצל אדם שחי לפני מאות או אלפי שנים ואצל אדם שיחיה בעוד מאות או אלפי שנים. הרצון העצמי של האדם באשר הוא אדם, שחי לפני מאות או אלפי שנים, אינו אמור להיות שונה מרצונו של אדם שיחיה בדור אחר. לכן השאלה על השוני ברצון בין הדורות דומה במהותה לשאלה על שינוי רצונו של האדם עצמו.
נימוק נוסף הוא שאת ההסבר שלפיו בני הדורות הקודמים היו אנשים שונים, ולכן רצונותיהם היו שונים מרצונותיהם של בני הדור הזה, אפשר לטעון גם ביחס לאותם אנשים עצמם המשנים את רצונותיהם: הם השתנו, ולכן גם רצונותיהם השתנו.
מכאן ששני הניסוחים של השאלה משקפים למעשה את אותה שאלה: מהו מקור השינוי ברצונו של האדם, וממה הוא נובע? השאלה נוגעת הן לשינוי בין־דורי, הן לשינוי המתרחש בתוך אותו דור והן לשינוי ברצונו של אותו אדם ברגעים ובזמנים שונים.
הרצונות הקבועים והרצונות המשתנים
אנו שואלים על הרצונות המשתנים, אולם בנוגע לרצונות הקבועים לכאורה אין שאלה. לדוגמה, הרצון לשרוד, הרצון לאכול והרצון שלא לסבול הם רצונות קבועים אצל כל בני האדם בכל הדורות. לכן שאלת שינוי הרצון אינה מתייחסת אליהם, אלא לרצונות שעברו ועוברים תמורות.
האהדה לכדורגל, לדוגמה, נראית כתוצר של פרסום ושל פופולריות חברתית. אך מה אם נאמר שזהו רצון קבוע, ורק בני הדורות הקודמים לא ידעו על קיומו של המשחק ולכן לא יכלו לבטא את הרצון הזה ולאהוד אותו? אולי אילו ידעו על קיומו של הכדורגל, היו אוהדים אותו כפי שאנשים אוהדים אותו כיום.
גם אם נכון הדבר שאילו בני האדם בעבר היו מודעים לקיומו של המשחק, הם היו אוהדים אותו, עדיין אי אפשר לשייך את האהדה לכדורגל לרצונות הקבועים. לא כל בני האדם אוהדים כדורגל, וגם בקרב האוהדים חלות תמורות ברצון לאהוד את המשחק. לכן אין זה אחד מן הרצונות הקבועים, אלא אחד מן הרצונות המשתנים.
מהו הרצון הראשון?
בואו נמקד את הדיון בשאלה מסוימת ומוגדרת: מה בדיוק אנו רוצים לדעת?
השאלה שבה אנו רוצים להתמקד היא: מהו הרצון הראשון?
אפשר לומר שהרצון הראשון הוא להרגיש טוב ולא להרגיש רע.
האם אפשר לומר שהרצון הראשון הוא רק להרגיש טוב, משום שהרצון להרגיש טוב כולל בתוכו גם את הרצון שלא להרגיש רע ואת האפשרות של מצב ניטרלי?
ראשית, בואו נוציא את המצב הניטרלי מן הדיון. מצב ניטרלי אינו יכול להיות רצון ראשון, משום שהוא מבטא היעדר רצון וחוסר אכפתיות. לכן נותרנו עם שני רצונות: הרצון להרגיש טוב והרצון שלא להרגיש רע.
נכון שאם אני רוצה להרגיש טוב, משתמע מכך שאיני רוצה להרגיש רע, משום שטוב ורע הם הפכים. אולם עדיין מדובר בשני דברים שונים: הדבר עצמו והיפוכו. הדבר האחד הוא הרצון להרגיש טוב, והדבר ההפוך ממנו הוא הרצון שלא להרגיש רע. אלו שני דברים שונים, עד כדי כך שהם הפכים.
נוסף על כך, אם אתה אומר שהרצון הראשון הוא להרגיש טוב ושהרצון שלא להרגיש רע כלול בתוכו, אפשר לומר גם את ההפך: שהרצון הראשון הוא שלא להרגיש רע, ושהרצון להרגיש טוב כלול בתוכו.
אם כן, אפשר לומר שהרצון הראשון הוא להרגיש טוב, ושהרצון שלא להרגיש רע כלול בו; ואפשר לומר שהרצון הראשון הוא שלא להרגיש רע, ושהרצון להרגיש טוב כלול בו. כך או כך, קיימות שתי חוויות, שתי הרגשות ושני רצונות שונים. הרצון הראשון הוא חיובי: להרגיש טוב, לרדוף אחר תחושה טובה כל הזמן ובמידה הרבה ביותר. הרצון השני הוא שלא להרגיש רע, לברוח מן התחושה הרעה כל הזמן ובמידה הרבה ביותר.
לכן קיימות שתי העדפות יסודיות, בסיסיות וראשוניות: האחת היא להרגיש טוב, והשנייה היא שלא להרגיש רע.
זאת ועוד, אפשר לומר שההפך מלהרגיש טוב הוא מצב ניטרלי, שאינו טוב אך גם אינו רע. בדומה לכך, ביחס לרצון שלא להרגיש רע אפשר להציב כחלופה מצב ניטרלי, שבו האדם אינו מרגיש טוב ואינו מרגיש רע.
לכן אפשר להעמיד את המושג “להרגיש טוב” בלי לציין שהיפוכו הוא דווקא “להרגיש רע”, אלא להעמיד מולו את המצב הניטרלי. באותו אופן, מול “לא להרגיש רע” אפשר להציב מצב ניטרלי, שבו האדם אינו מרגיש רע אך גם אינו מרגיש טוב.
מכאן שלא בהכרח משתמע מן הרצון שלא להרגיש רע שהאדם רוצה להרגיש טוב. אפילו מצד השלילה וההיפוך לא ברור שאחד משני הרצונות כולל בהכרח את האחר.
האם מדובר ברצונות שונים או בביטויים מקבילים?
האם אפשר לומר שהרצון “שיהיה כרצוני” הוא השתלשלות וביטוי של הרצון להרגיש טוב, ושהרצון “שלא יהיה נגד רצוני” הוא השתלשלות וביטוי של הרצון שלא להרגיש רע?
נראה לי שלא. נראה שהביטויים האלה מקבילים זה לזה ומתארים את אותו עניין בניסוחים שונים.
את שני הרצונות היסודיים אפשר לתאר בשתי דרכים: באמצעות צמד הביטויים “להרגיש טוב” ו”לא להרגיש רע”, או באמצעות צמד הביטויים “שיהיה כרצוני” ו”שלא יהיה נגד רצוני”. לכאורה, אלו ביטויים נרדפים המתארים את אותו עניין.
כיצד נדע מה נכון? האם מדובר בביטויים חופפים, או בשני עניינים שונים?
עלינו לבדוק מה הביטויים האלה מתארים. אם נבחן בפועל את הדברים שהם מתארים ונראה שמדובר באותו הדבר, נדע שאלו ביטויים נרדפים. לעומת זאת, אם נגלה שבפועל הם מתארים שני דברים שונים, נדע שלפחות אין מדובר בביטויים נרדפים.
אם יתברר שאין מדובר בביטויים נרדפים, נצטרך לבדוק את היחס ביניהם. כלומר, יהיה עלינו לבחון את היחס בין שני צמדי הביטויים: האם אחד מהם הוא הדבר עצמו, ואילו האחר הוא ביטויו והשתלשלותו? אם כן, איזה צמד מתאר את המקור ואיזה צמד מתאר את ביטויו ואת השתלשלותו? איזה צמד מתאר את הדבר עצמו ואיזה צמד מתאר את התוצאה הנובעת ממנו? או שמא קיים ביניהם יחס אחר לגמרי?
את כל השאלות האלה נוכל לברר רק לאחר שיתברר כי צמדי הביטויים אינם מתארים עניין זהה.
כיצד בודקים אם שתי מילים הן מילים נרדפות?
כאשר אנו רוצים לבדוק אם שתי מילים נרדפות זו לזו, אנו למעשה שואלים אם הן מתארות את אותו עניין במילים שונות, או עניינים שונים באמצעות מילים שונות. כיצד אנו בודקים זאת?
אם מדובר בדבר פיזי, אנו שואלים אדם המכיר את משמעות המילים מהו העצם הפיזי שכל אחת מהן מתארת. אם הוא יצביע על אותו עצם פיזי ביחס לשתי המילים השונות, נדע שהן נרדפות ושמדובר באותו עניין המתואר במילים שונות. לעומת זאת, אם הוא יצביע על עצם אחר ביחס לכל אחת מן המילים, נדע שהמילים אינן נרדפות ושהן מתארות שני עצמים שונים.
אולם במקרה שלנו מדובר בעצם מופשט, המזוהה באמצעות הרגשה אישית וסובייקטיבית. לכן צריך לבחון את הביטויים לפי ההרגשה האישית והסובייקטיבית.
עלינו לבחון, כסובייקטים, את תוכנם של שני צמדי הביטויים ולבדוק אם הם מתארים אותו עצם מופשט, המורגש באמצעות חוויה סובייקטיבית, או שהם מתארים עצמים מופשטים שונים.
אם שני צמדי הביטויים מתארים אותו עצם מופשט של הרגשתנו הסובייקטיבית, הרי שאלו ביטויים נרדפים המתארים אותו דבר.
לכן עלינו לבדוק בחוויה האישית שלנו אם חוויית הרצון להרגיש טוב זהה לחוויה שבה המציאות היא כרצוננו. בדומה לכך, עלינו לבדוק אם חוויית הרצון שלא להרגיש רע זהה לחוויה שבה המציאות נגד רצוננו.
אם מדובר באותה חוויה ובאותה הרגשה, הרי שמדובר באותו עצם מופשט. במקרה כזה, אלו ביטויים מקבילים ונרדפים המתארים את אותו עניין במילים שונות.
לעומת זאת, אם נגלה שקיים הבדל בין החוויות, נדע שהביטויים מתארים עצמים מופשטים וסובייקטיביים שונים. לאחר מכן נוכל לבדוק מהו היחס בין שני הזוגות של צמדי הביטויים.
