חינוך והורות: סליחה, אשמה ומה שביניהן – לסלוח או להאשים?
כיצד מתמודדים עם סוגיית הסליחה ורגשות האשמה של הורים בחינוך ילדים? איך הורים יכולים להימנע מלהאשים את עצמם במה שנתפס בעיניהם ככישלון חינוכי, וכיצד הם יכולים לסלוח לעצמם? מן הצד השני – כיצד ילדים (גם כאלו שגדלו) יכולים לסלוח להוריהם, להשתחרר מהטינה ולא להאשים אותם עוד?
לפעמים, כאשר אנשים מתקשים להתמודד עם אתגרי החיים הבוגרים, הם נוטים להאשים את הוריהם. הם מרגישים שהוריהם פגעו בהם מבחינה פיזית או מנטלית בעבר, ומשוכנעים שזו הסיבה לכך שהם סובלים בהווה או חווים את עצמם ככישלון. רבים מאותם אנשים חשים קרועים: מצד אחד הם חווים כאב, ומצד שני הם רוצים להשתחרר מהטינה העמוקה שהם נושאים בליבם, לסלוח להוריהם ולהמשיך הלאה. האם הם מסוגלים לכך, וכיצד ניתן לעשות זאת בפועל?
קיימות דרכים רבות להתמודד עם פגיעות עבר שנגרמו על ידי הורים, ולסלול מסלול של סליחה והמשכיות ללא שנאה וטינה. במאמר זה נציג מספר דרכים מעשיות להתמודדות עם תחושת הפגיעה מן העבר, במטרה לאפשר לילדים לסלוח להוריהם על מה שנראה בעיניהם כעוול שנעשה להם.
דרך ראשונה: מיקוד בבעיה כאן ועכשיו (הפרדת ההווה מהעבר)
דרך אחת להתמודד עם הקושי היא להביט ישירות בבעיה הקיימת בהווה. יש לבחון מהי בדיוק הבעיה ברגע זה ממש – האם מדובר בבעיה מנטלית או פיזית, ומהו המרכיב המדויק שמציק לנו כעת – ואז להתמודד איתה באופן ישיר, ללא קשר לאירועי העבר.
העיקרון המנחה כאן הוא שכאשר לאדם יש תלונה או כעס על העבר, המצב האמיתי הוא שיש לו בעיה שמציקה לו בהווה. הוא אומנם חושב שהבעיה הנוכחית נגרמה כתוצאה מהעבר והיא תולדה ישירה שלו, אך בפועל – הקושי עצמו מתקיים אך ורק ברגע זה.
אפשר להתייחס לבעיות מסוג זה בשתי דרכים שונות:
ההסתכלות הראשונה (והנפוצה): לחשוב שישנה בעיה שהתרחשה בעבר, אשר מפריעה לנו כיום. לפי גישה זו, עצם הבעיה שייך לעבר, ובהווה אנו חווים רק את ההשלכות שלה.
ההסתכלות השנייה (והמומלצת): להסתכל על הבעיה כבעיית הווה מוחלטת. עצם הבעיה קיים רק עכשיו. אומנם אנו נוטים לחשוב שהמצב הנוכחי הוא תוצאה של אירועי העבר, אך הטיפול האמיתי צריך להתמקד בחוויה הנוכחית.
העצה המרכזית בגישה זו היא לאמץ את נקודת המבט השנייה: לראות את הקושי כבעיית הווה ולא כבעיית עבר.
דוגמאות להמחשת העיקרון:
חוסר ערך עצמי: גם אם נדמה לנו שאין לנו בעיה בהווה אלא רק זיכרון של פגיעה מהעבר (למשל, מישהו שקילל או השפיל אותנו בילדות), בפועל קיימת בעיה עכשווית: בהווה אנו חשים חסרי ערך. אנו נוטים לתלות את תחושת חוסר הערך הזו ביחס שקיבלנו בעבר, אך הבעיה עצמה – חוסר הערך – מתקיימת כאן ועכשיו.
מחסור כלכלי: אם אדם נשדד או שגנבו את כספו בעבר וכעת הוא סובל, הסבל שלו בהווה נובע מכך שכרגע חסר לו כסף והוא זקוק לו. הוא אמנם מקשר את המחסור לאותה גניבה מן העבר, אך הבעיה הממשית שדורשת פתרון היא המחסור הקיים כעת.
ההבנה שהבעיה קיימת תמיד בהווה מאפשרת לנו להתמודד איתה באופן מנותק ממה שהתרחש בעבר. אם הבעיה היא בהווה, אנו יכולים לפתור אותה בהווה בלי הצורך לחזור אחורה ולנבור בהיסטוריה המשפחתית.
לדוגמה: אם הבעיה הנוכחית היא חוסר ביטחון עצמי, אנו יכולים לטפל בה ולחזק את הביטחון העצמי שלנו כעת, ללא קשר למה שהיה בילדות. ברגע שנפתור את בעיית הביטחון העצמי בהווה, ממילא ייעלמו הכעס, האיבה והטינה כלפי העבר.
דרך שנייה: בחינת מידת האשמה של ההורים
דרך נוספת להתמודדות היא לבחון באופן אובייקטיבי את אירועי העבר ולשאול: האם הדברים אכן קרו באשמתם הבלעדית של ההורים? האם ייתכן שהנסיבות היו גדולות מהם, או שהדבר לא היה באשמתם כלל?
לעיתים קרובות, כאשר אנו מבינים את מורכבות חייהם של ההורים באותה תקופה, אנו מגלים שהם לא היו אשמים – או לפחות היו הרבה פחות אשמים ממה שנדמה לנו כילדים. הבנה זו סוללת דרך טבעית למחילה ולסליחה.
דרך שלישית: בחינת הקשר הסיבתי בין העבר להווה
שיטה נוספת לסלוח להורים היא לבחון את הקשר שבין פגיעות העבר לקשיים העכשוויים. גם אם אנו מניחים שההורים אכן אשמים בהתנהגותם בעבר (למשל, שהם העניקו חינוך קלוקל או פגעו בנו), עלינו לשאול את עצמנו: האם מה שקרה אז באמת מחייב ומכתיב את מה שקורה לנו עכשיו?
ייתכן מאוד שמה שקרה בעבר אכן היה שגוי ולא בסדר, אך אין זה אומר שהקושי הנוכחי שלנו נובע בהכרח משם. הבעיה בהווה יכולה להתקיים בלי קשר לעבר, למרות העבר, או מתוך נסיבות חיים אחרות לגמרי. ברגע שמבינים כי הבעיה הנוכחית אינה קשורה להתנהגות ההורים בעבר, קל בהרבה לסלוח להם על טעויותיהם, שכן אנו מבינים שהם אינם “אשמים” במצבנו הנוכחי.
לסיכום הדרכים לסליחה מצד הילדים:
ברגע שאנו מזהים את הבעיה שנדמה לנו שנגרמה בגלל ההורים, ופותרים אותה בהווה – אנו סולחים להם מיד והצורך להאשים אותם מתפוגג.
כאשר אנו מבינים שההורים לא היו אשמים (או היו אשמים פחות) במה שקרה בעבר – אנו יכולים לסלוח להם.
כאשר אנו מגלים שגם אם הם טעו והיו אשמים בעבר, הבעיה הנוכחית שלנו אינה קשורה לטעויות שלהם – אנו מוצאים את הכוח לסלוח להם על מה שעשו.
כיצד הורים יכולים ליישם דרכים אלו ולסלוח לעצמם?
באותן דרכים בדיוק, גם הורים יכולים להשתחרר מרגשות אשמה קשים ולסלוח לעצמם על טעויות חינוכיות או יחס קלוקל שהם מרגישים שהעניקו לילדיהם בעבר:
זיהוי ופתרון בעיות ההווה: ההורים יכולים לזהות את הקשיים הנוכחיים שלהם או של מערכת היחסים שלהם עם הילדים כיום, ולמצוא להם מענה בהווה, במקום לייסר את עצמם על טעויות העבר.
הבנת נסיבות העבר: ההורים יכולים להבין את הנסיבות, הלחצים וחוסר הכלים שהיו להם בעבר, ולהבין שהם לא היו “אשמים” זדוניים, אלא פעלו מתוך הכלים שעמדו לרשותם באותה עת.
הפרדת הקשר הסיבתי: ההורים יכולים להבחין בכך שהקשיים שהילדים חווים כיום בהווה אינם נובעים בהכרח ובאופן בלעדי מאותן שגיאות חינוכיות ישנות, אלא מושפעים מגורמים רבים אחרים במציאות. ברגע שההורים מבינים שהעבר השלילי אינו הגורם היחיד או המכריע לקשיי ההווה, הם יכולים לסלוח לעצמם ולהשתחרר מהאשמה העצמית.
סיכום
מול כל בעיה שיש לנו, אשר אנו נוטים לייחס לאירועי העבר, קיימת האפשרות להביט בה כבעיית הווה מוחלטת ולא כבעיית עבר. גישה זו פותחת בפנינו דרכים חדשות ויעילות לפתרון.
הרי אין ביכולתנו לשנות את העבר – העבר כבר איננו; אך אנו בהחלט יכולים לשנות את ההווה. מאחר שהקושי הממשי מתקיים כעת, אנו יכולים לפעול לשנות את ההווה ולפתור את הבעיה, גם מבלי “לפתור” או לשנות את מה שחולל אותה במקור. הבנה עמוקה זו – שהבעיה האמיתית היא תמיד בהווה – משמשת מפתח רב-עוצמה הן לילדים המבקשים לסלוח להוריהם, והן להורים השואפים לסלוח לעצמם ולמצוא שלווה.
