טוב בלי רע – אשליה או מציאות?
האם אנו באמת רוצים טוב בלי רע? האם ניתן בכלל לדמיין מצב כזה, והאם אדם יכול לרצות דבר שאין ביכולתו לדמיין?
הרצון מול הדמיון
מצד אחד, אם נשאל את עצמנו: “האם אנו רוצים טוב מוחלט ללא רע?”, התשובה המיידית תהיה “בוודאי”. אולי זהו הרצון העמוק ביותר שלנו. מצד שני, ברגע שננסה לצייר לעצמנו בדמיון מהו בדיוק אותו “טוב ללא רע”, נגלה שאנו מתקשים במשימה. ואולי “מתקשים” אינה המילה הנכונה – אולי אנו פשוט לא מצליחים.
האדם נוטה להשתמש במילה “מתקשה” כדי להלבין את חוסר יכולתו; קשה לו להכיל את העובדה שישנם דברים שנשגבים מהבנתו לחלוטין. אך אם נהיה כנים, נראה שיש כאן מחסום דמיוני ממשי. כאן נשאלת השאלה: האם ייתכן שאדם רוצה דבר שאינו אפשרי? האם אנו “מטרילים” את עצמנו ברצון לדבר שאנחנו אפילו לא מסוגלים לתפוס במחשבה?
האם הרצון הוא חלקי?
ניתן לנסות להסביר זאת כך: אולי אנו מבינים את הטוב הזה בצורה חלקית, ולכן רוצים אותו בצורה חלקית. שהרי אם לא היינו מבינים דבר בכלל, לא היה שייך לרצות בו. אך הסבר זה מעורר קושי: האם באמת אנו רוצים “רק קצת” טוב בלי רע? התשובה היא לא. אנו רוצים אותו במלואו, ובכל עוצמתו. לכן, ההסבר של “הבנה חלקית” הוא רק החלפת שאלה בשאלה, ולא פתרון אמיתי.
סתירה בין רגש לשכל
לפנינו שלוש הנחות שיוצרות סתירה:
- אנו רוצים טוב בלי רע.
- איננו יכולים לדמיין טוב בלי רע.
- אנו מניחים שאי אפשר לרצות דבר שלא ניתן לדמיין.
ומה וודאי יותר? הרגש שאומר “אני רוצה”, או השכל שטוען “זה בלתי אפשרי ולכן אינך יכול לרצות זאת”?
מבחינה לוגית, השכל אמור לגבור. הכרח לוגי (כמו “סתירה לא יכולה להתקיים”) הוא וודאי יותר מהרגשה חולפת. אך לעיתים, כאשר השכל מסופק והרגש בטוח בעצמו, הרגש הוא זה שמנהל אותנו. ייתכן שהשכל שלנו רק חושב שיש סתירה, אך אינו בטוח בכך ב-100%, ולכן הרצון ממשיך להתקיים.
ניסוי מחשבתי: האם הטוב זקוק לרע?
בואו נעשה הפסקה קצרה, נגיד “שלום” לעצמנו, וננסה להתחיל מחדש בבדיקה עצמית.
האם אני יכול לדמיין את עצמי מרגיש טוב בלי שום זיכרון רע או פחד מהעתיד? נניח שזכיתי במיליון דולר. האם אני יכול להרגיש את השמחה הזו מבלי שיהיה בה שמץ של פחד שייקחו לי את הכסף? בלי התחושה של “איזה מזל שזה לא כמו פעם כשהיה לי רע”?
נראה שלא. הטוב מקבל את משמעותו מהניגוד לרע. אם קיים טוב, בהכרח קיימת האפשרות (התיאורטית לפחות) שייעלם, וזוהי כבר מחשבה רעה. אם הטוב מוחק לחלוטין את מושג הרע, הוא מאבד את הגדרתו כ”טוב” והופך למשהו ניטרלי וחסר פשר.
האם “יותר טוב מרע” הוא הפתרון?
אולי אנחנו לא באמת מחפשים “טוב בלי רע”, אלא מצב שבו הטוב דומיננטי יותר מהרע?
דמיון של מצב כזה הוא אפשרי, אך הוא מעלה בעיה חדשה: שחיקה.
הטוב נשען על ההפרש בינו לבין הרע. אם הטוב יהיה קבוע ורצוף לאורך זמן, ההפרש הזה יישחק. תחושת ה”איזה כיף שלא רע לי” תיעלם כי הרע כבר לא יהיה נוכח כזיכרון או כאיום. ללא “רע” שיטעין אותו, גם ה”טוב” יתפוגג.
סיכום
האם אנו רוצים דבר שלא קיים?
ייתכן שהתשובה היא שאין כאן סתירה אמיתית, אלא חוסר הבנה של המושגים. אך ייתכן גם שזוהי מהות האדם: יצור שמסוגל להחזיק בתוכו מחשבות סותרות, לרצות את הבלתי אפשרי, ולשאוף לשלמות שגם הוא עצמו אינו יכול לצייר בדמיונו.
אנו חיים בתוך המבוכה הזו – בין רצון עז לטוב מוחלט, לבין שכל שמזכיר לנו שבעולם הזה, הטוב והרע כרוכים זה בזה ללא הפרדה.
