מהי זכותנו על הארץ? בין התפיסה הדתית להשקפה החילונית
אפשר להעמיד את הזכות על הארץ מבחינה דתית, ואפשר גם להעמיד אותה מבחינת השקפה חילונית. אך הניסיון להכניס אלמנטים דתיים בזכות על הארץ של תפיסה חילונית, הורס את הזכות על הארץ החילונית.
יתבאר עוד: האם יש יתרון בזכות על הארץ מבחינה דתית מאשר בזכות מבחינה חילונית?
הזכות על הארץ בהשקפה החילונית
הזכות על הארץ בתפיסה חילונית מבוססת כמו זכות על הארץ שיש להרבה מדינות בכל רחבי העולם, שאינן מושתתות על דת או אמונה, אלא על פי קריטריונים כלליים שעל פיהם בכל העולם מעמידים זכות על הארץ:
או מבחינת כיבוש בכוח הזרוע, כמו לדוגמה הזכות על הארץ של האמריקאים על אמריקה, בזכות זה שכבשו בכוח הזרוע את אמריקה מידי האינדיאנים.
כמו הסכמה של אומות העולם.
כמו זיקה היסטורית.
ועוד.
לכן, מבחינת הזכות של האדם החילוני בארץ, היא אינה שונה מכל זכות שיש לעמים אחרים על ארצם, כמו האמריקאים על אמריקה, הצרפתים על צרפת, היוונים על יוון, הלבנונים על לבנון וכולי. כולם מסכימים שאין זכות “טאבו” לאף עם על שום חלקת ארץ, אלא לפי נסיבות החיים שהובילו אותם לנחול את אותה חלקת ארץ. הרבה פעמים ישנם גם ויכוחים ואי-הסכמות בין עמים שונים למי שייכת אותה חלקת אדמה, כמו הרוסים והאוקראינים, הבריטים והאירים וכולי.
ההשקפה החילונית על הזכות על הארץ יציבה ועומדת, ואינה זקוקה לשום צידוק אלוהי או דתי כזה או אחר. לכן, דתי שמנסה להצדיק זכות על הארץ של חילוני, לא רק שאינו משפר את מצבו אלא מרע אותו, כי תפיסה חילונית שנשענת ונעזרת בזהות דתית מחלישה את זכותה ומאבדת אותה.
לכן, לזכות על הארץ ישנם שני מסלולים: מסלול דתי ומסלול חילוני. כל אחד מהמסלולים עומד בפני עצמו ואין לערבב ביניהם. המערב בין זכות על הארץ דתית וחילונית עשוי לצאת קירח מכאן ומכאן. לכן הנכון יותר הוא לא לערב ביניהם: אם אתה חילוני, בסס את הזכות על הארץ על יסודות חילוניים, ולא חסרים כאלה כפי שביארנו למעלה.
הזכות על הארץ בהשקפה הדתית
והמסלול השני הוא הדת. לפי המסלול הדתי, הארץ לא שייכת לאף אומה אלא לאלוהים. הפלסטינים והיהודים מתווכחים למי יש זכות על הארץ? לפי ההשקפה הדתית הזכות על הארץ היא של אלוהים, כפי שנאמר: “כִּי לִי הָאָרֶץ” (ויקרא כ”ה, כ”ג), וכן נאמר: “לַה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ” (תהילים כ”ד, א’).
אלא מה? אלוהים נתן אותה לעם ישראל בתנאי. ויש תנאי גדול, והוא שישמרו תורתו, מצוותיו וחוקיו. כפי שמופיע בפרשת קריאת שמע, שאומרים אותה המאמינים לפחות פעמיים ביום: “הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם… וְחָרָה אף ה’ בָּכֶם… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לָכֶם” (דברים י”א, ט”ז-י”ז).
לפי האמונה הזאת, את התנאי הזה אלוהים אכף ולא ויתר עליו. לכן רוב ההיסטוריה הארץ ניתנה לעמים אחרים ולא לעם ישראל. מאז מתן תורה, לפי המסורת האמונית, עברו יותר משלושת אלפים שנה; מתוכם עם ישראל היה בארץ רק כ-1,000 שנים, שהם פחות משליש מהזמן שהיה אמור להיות בארץ, וזאת בגלל שהפרו את תנאי השימוש של אלוהים. זה לא שונה ממצב שבו אתה מקבל דירה בתנאי שאתה מתנהג לפי חוקים מסוימים, ברגע שאתה מפר את החוק, אתה מגורש תכף ומיד.
לפי ההשקפה הדתית, הארץ היא לאלוהים וניתנה לעם ישראל בתנאי שישמרו את תורתו, מצוותיו וחוקותיו. מי יקבע אם שומרים על חוקי אלוהים או לא?
התשובה היא: אלוהים, ללא אפשרות ערעור והגשת דיון בערכאה כלשהי. מה שבעצם אומר שכל רגע הזכות הזאת יכולה לפקוע.
גם אם כל העמים יסכימו ולא יהיה שום אויב על ישראל, לפי ההשקפה הדתית, אם העם לא ישמור את חוקי האלוהים, הוא יגורש במהרה בבושת פנים, כפי שמופיע בתורה עשרות פעמים. כפי שהיה בבית ראשון, שאלוהים פירק את ממלכת שלמה בגלל שבנה בתי עבודה זרה בארץ ישראל.
“גול עצמי” בערבוב ההשקפות
אחרי כל זאת, מובן היטב למה זה “גול עצמי” והכנסת וירוס להשקפה החילונית בזכות על הארץ כשמערבים בה אמונה דתית. מפני שהשקפה חילונית, בהגדרה, לא מאמינה באלוהים ולא מחויבת לחוקי האלוהים. בהגדרה, לבעל השקפה חילונית לפי היהדות אין זכות על הארץ, כי הזכות על הארץ מותנית באמונה באלוהים ובשמירה על מצוותיו.
לכן לומר לחילוני “תשקיע ביהדות כי בזכות זה אתה נוחל את הארץ”, זה לומר לו שאין לו זכות על הארץ, כי לפי התורה, למי שלא מאמין אין זכות על הארץ, כיוון שהזכות מותנית באמונה באלוהים ושמירה על מצוותיו.
שאלות ותשובות
ש: יש הטוענים שלא ניתן להפריד את היהודים מהאמונה באלוהים ומיהדות?
ת: לפי התפיסה שלהם מה זה יהדות ומה זה יהודים לא ניתן להפריד, אבל לפי האמת כן, וגם לפי המציאות כן. חלק גדול מהציונים שרצו להקים בית לאומי יהודי בפועל לא היו דתיים ולא הייתה להם אמונה דתית. לכן ברור שיכול להיות עם יהודי ללא אמונה דתית, זה לא רק יכול להיות, אלא זה קרה בפועל במהלך ההיסטוריה היהודית. כפי שנאמר באמירה המיוחסת לבנימין זאב הרצל: ‘הציונות אין לה דבר עם הדת’.”
ש: יש כאלה שאומרים שכולם דתיים, או דתיים מבפנים או דתיים גם מבחוץ, ואצלנו דתיים וחילוניים כולם דתיים?
ת: למי שחושב שכולם דתיים ומאמינים באלוהים, מומלץ לבדוק את המושגים שלו יותר לעומק, ואין כאן המקום להוכיח למה דעה זאת שגויה. רק נאמר שלפי שיטה זו, מאחר וכולם דתיים, עליהם לשמור שיעמדו בתנאים שאלוהים הציב לזכות על הארץ, והיא אמונה בו ושמירת חוקותיו ומצוותיו, ואם לא, בכל רגע נתון הוא יכול להחליט ליטול את הארץ מהם ולהגלותם בארצות, כמו שנאמר: “וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ” (תפילת מוסף).
ש: יש כאלה שאומרים שנכון שהזכות על הארץ היא על תנאי, אבל אנחנו נשמור על התנאי, אנחנו נקבל אותה ולכן הארץ שייכת לנו?
ת: שייכת? הרי היא עם תנאים לא קלים כפי שנוכחנו לדעת במהלך ההיסטוריה וכפי שאנו נוכחים לדעת גם היום. השאלה היא לא אם יש זכות, השאלה היא עד כמה קשה לממש את הזכות. יש זכות לכולם להיות צדיקים כמשה רבנו, אז מה, האם זה אומר שהם משה רבנו? נכון שיש זכות, ונכון שעדיף להיות בעל זכות מאשר חסר זכות, אך עצם הזכות אינה מספיקה לבדה להיות בארץ, אלא היכולת לעמוד בתנאים של מימוש הזכות. ו”כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא” – האם זה אומר שכולם בני עולם הבא? התשובה היא: תלוי. אם נותנים לך משהו עם תנאים לא קלים, עצם הזכות לבדה לא מועילה, אלא העיקר הוא העמידה בתנאים. והעמידה בתנאים היא קשה, כפי שנוכחנו לדעת בהיסטוריה של עם ישראל, לדוגמה בימי שלמה, המלכות הייתה מפוארת, והסיבה שהמלכות התפרקה היא בגלל ששלמה המלך הפר את התנאים של אלוהים (הרבה נשים, הרבה סוסים), ובהמשך בנה בתי עבודה זרה לנשותיו, ואלוהים החליט לפרק את הממלכה. פיצול הממלכה, שהוביל בסופו של דבר לגלות מהארץ.
ש: יש כאלה שאומרים שמובטח לנו שלא תהיה גלות שלישית?
ת: דבר ראשון, זו דעה שגויה ומסוכנת הכופרת ביסודות האמונה הדתית. אמונה בשכר ועונש היא אחד מעיקרי הדת, והדעה הזאת כופרת בעיקר זה. ועוד, לפחות פעמיים ביום אנו קוראים את האמונה הזאת בקריאת שמע: “אִם לֹא תִשְׁמְרוּ… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ”.
דבר שני, זה בדיוק מה שקרה עם הנביאים שהוכיחו את עם ישראל בבית ראשון; הנביאים ניסו להוכיח אותם והעם היה שאנן בתקווה שאלוהים לא יחריב את ביתו. את ירמיהו כלאו בבור, והיו אומרים “אלוהים לא יחריב את בית המקדש”, אמרו “מובטח לנו שאלוהים לא יחריב את בית מקדשו”. יש כאלה שלא לומדים לקח מההיסטוריה, מהחורבן שהובילה הגישה הזאת, מלבד זאת שיש בה עקירה של אחד מעיקרי הדת. מי שנכווה ברותחים צריך להיזהר בצוננים.
ש: יש כאלה שאומרים שהזמן לא קובע – זה שהרבה זמן היהודים לא היו בארץ זה לא אומר שהם נותקו מהארץ?
ת: העניין העיקרי שנידון במאמר אינו לבוא ולספור כמה זמן היהודים היו בארץ וכמה זמן לא, אלא לחדד את הרעיון שהזכות על הארץ היא על תנאי. וגם אלוהים אכף ומימש את התנאי הזה, ובגללו רוב הזמן הארץ לא הייתה בידי העם היהודי כי הפרו את התנאי. זה נועד להמחיש ולהוכיח שהתנאי הוא מהותי והוא שקובע מי בפועל יהיה בארץ, העם היהודי או עם אחר.
ש: יש כאלה שאומרים שהארץ, כל זמן שלא הייתה עליה, הייתה שוממה ושמרה ברית לעם ישראל?
ת: דבר ראשון, מבחינה היסטורית זה לא נכון; החל מסנחריב וכלה בבריטים והערבים, היו כאן המון עמים אחרים ששלטו וגרו בה.
דבר שני, גם אם זה נכון, זה לא משנה את העובדה שהזכות על הארץ לעם היהודי היא על תנאי, בתנאי שישמרו חוקיו. וכל פעם שלא שמרו על תנאיו, הצר להם ואף גירש אותם, אפילו לתקופה של אלפי שנים. אם העם היהודי המאמין לא ישמור גם היום, הוא יכול להגלות אותם בכל רגע, כפי שאומרים זאת פעמיים ביום: “וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה”.
