שלטון דמוקרטי נשען על עקרון פשוט, שהעם, או רובו, הוא שקובע מי ינהיג אותו. אך השאלה שעולה כאן היא מה קורה כאשר לאותו שלטון, גם אם נבחר כדין, ניתן כוח בלתי מוגבל וללא רסן.
הבעיה המרכזית היא שכוח מוחלט נוטה להשחית. שלטון שאין מי שמפקח עליו עלול להפלות בין קבוצות, לתת עדיפות למי שקרוב אליו ולפגוע במי שאינו כזה. יתר על כן, שלטון כזה יכול לנצל את כוחו כדי לעצב את דעת הרוב עצמו, כך שהוא ימשיך לבחור בו שוב ושוב, גם כשהדבר אינו לטובתו. הדוגמה הקיצונית לכך היא שהשלטון הנאצי עלה לשלטון בבחירות, ובכל זאת הביא לחורבן.
מכאן עולה שעצם העובדה שרוב תמך בהחלטה מסוימת אינה מבטיחה שההחלטה צודקת או טובה. לכן יש הסוברים כי יש להגביל מראש את כוחו של השלטון, יהיה אשר יהיה הרוב שבחר בו.
אחת הדרכים המוצעות לכך היא חיזוק מערכת משפט עצמאית, שתוכל לבקר את השלטון ולעצור אותו כאשר הוא חורג מסמכותו. כך נשמר איזון בין רצון הרוב לבין ההגנה על מי שאינו חלק ממנו.
