שאלות – האבסורד בשאלה “האם יש הבדל בין דבר אחד למשנהו?” כאשר התשובה כבר טמונה בניסוח השאלה

שאלות – האבסורד בשאלה “האם יש הבדל בין דבר אחד למשנהו?” כאשר התשובה כבר טמונה בניסוח השאלה

נכון שלשאול שאלות יש בזה הרבה מאוד מעלות, אך בשאלות יש גם איכויות שונות וסוגים שונים של שאלות. יש שאלות חכמות יותר, ויש שאלות שפחות חכמות.
אחת מסוגי השאלות – שלפחות בהקשרים מסוימים אינן חכמות – היא סוג השאלות ששואל האם יש הבדל בין דברים.
כמו למשל השאלה הבאה: האם אפשר לעשות הבחנה כאשר אני מטיל ספק בין חושים עצמם לבין מה שמראים החושים?
השאלה הזאת, במבנה שלה, היא: האם אפשר לעשות הבחנה בין A ל B?
התשובה מובנית וברורה: אם השאלה מתחילה “בין דבר אחד לדבר אחר,” הרי שניתן לעשות הבחנה, מאחר והם שני דברים – מצד הגדרתם הם כבר שני דברים. אם כך, ברור שיהיה הבדל ביניהם.
אפילו אם השאלה הייתה: האם אפשר לעשות הבחנה בין A ל-A, יתכן שהתשובה שתהיה גם כן שיש הבדל ויש הבחנה, כל שכן אם שואלים האם אפשר לעשות הבחנה בין A ל-B, שבוודאי ניתן לעשות הבחנה.
הרי לא שואלים האם אפשר לעשות הבחנה בין היד הזו ליד הזו עצמה, אם כך, עצם זה שאנו שואלים  משמע שאנו חושבים שלפחות הבדל כלשהו יש ביניהם.
לכן בשאלה הזאת אנו כבר עושים הבחנה; אחרת לא היינו שואלים “האם אפשר לעשות הבחנה בין… לבין…”. אם שואלים אם אפשר לעשות הבחנה ביניהם, אז זה סביר שיש הבדל ביניהם.
לכן שאלה כזו אינה שאלה חכמה במיוחד, כי מה הסיכוי שאי אפשר להבחין? מאחר שהם שני דברים ולא אחד, כל עוד השאלה היא לא האם אפשר להבחין בין הדבר לעצמו, תמיד התשובה תהיה שיש להבחין, לפחות במובן מסוים.
אפילו בין משהו לעצמו, כגון: האם יש הבדל בין הבקבוק הזה לבקבוק הזה עצמו? גם יתכן שיש הבדל, אולי יהיה הבדל מצד המקום, מצד הזמן, במהות, בצורה, בהגדרה, בשכל, באין שכל וכולי, כל שכן וקל וחומר בין דבר אחד לדבר אחר.
בנוסף, עצם קיומה של השאלה הזו הוכחה לכך שיש לפחות הבדל כלשהו.
בין שני דברים תמיד יימצא הבדל כלשהו.
לכן, התשובה היא מובנית מאליה.