מה ההבדל בין מצוות הריגת תינוקות בתורה לבין רצח תינוקות על ידי חמאס?
כל בר-אנוש שיש לו זיק של צלם אנוש מוסרי, מזדעזע עד עמקי נשמתו למראה מעשה נורא ואיום של רצח תינוקות. יש המהרהרים: הרי גם בתורה מצאנו מצווה להרוג תינוקות, כפי שנאמר על ידי שאול המלך:
“וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה’. כֹּה אָמַר ה’ צְבָ-אוֹת: פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר”.
וכן אמרו חז”ל שיש למחות את זכר עמלק, “אפילו תינוק בעריסתו” (מדרש תנחומא, פרשת כי תצא).
הרי לנו שיש מצווה להרוג “מעולל עד יונק”, ולא רק עוללים, אלא גם השמדת בעלי חיים.
יש מי ששואל: מה ללין על חמאס, הרי גם מצווה ביהדות מחייבת את אותו עיקרון? כל שמאמין במצווה זו חייב לקיימה, ושאול המלך נִשָּׁל מִן המלוכה בגלל שלא קיים את מצוות ה’ – וניתן המלוכה לדוד המלך.
אז מדוע אנחנו מזדעזעים מרצח תינוקות על ידי חמאס? האם לא מדובר באותה מצווה?
על כך נביא מספר התייחסויות.
ההתייחסות הראשונה:
יש כאלה שמזדעזעים גם מהמצווה הזו, ואכן לא יהיו מוכנים לקיים אותה. אף אם הם מאמינים בתורה, באלוהים ובמצוותיו, הם יסרבו לקיים מצווה זו מתוך מוסריותם וצלם אנוש שבהם. כמו שראינו אצל שאול המלך, הוא חמל על מיטב הצאן ועל אגג מלך עמלק. יהיו גם יהודים מאמינים שמוסריותם האנושית תגבר על המוסר האלוהי, כפי שעשה שאול, ויהיו מוכנים לשלם את המחיר הכרוך בכך.
ההתייחסות השנייה:
יש אנשים שיהיו מוכנים לבטל את המוסר האנושי הטבעי שלהם לטובת המוסר האלוהי. לדעתם, יש להבחין בין מעשה רצח תינוקות של חמאס, שהוא תוצאה של נקמה אנושית, לבין מצווה אלוהית. כלומר, ההבדל אינו בעצם המעשה של הריגת התינוקות, אלא במניע לרצח: האם הוא נובע מצו אלוהי או ממניעים אנושיים. אלוהים, המחוקק העליון של המוסר, יכול להורות לנו מהו המוסר, ואם הוא יאמר שהריגת תינוקות היא מוסרית, הרי שזהו המוסר, אף אם הוא סותר את האינסטינקט המוסרי שלנו. לפי שיטה זו, על שאול המלך היה לבטל את מוסריותו האישית ולפעול לפי צו אלוהים.
ההתייחסות השלישית:
ההבדל בין הריגת תינוקות של עמלק לרצח תינוקות על ידי חמאס הוא במניע. הריגת תינוקות בעמלק נועדה למנוע את סכנת השמדת עם ישראל בעתיד. אם לא נהרוג את התינוקות, הם יגדלו ויהפכו למעוללי שואה, רוצחים של עם ישראל. לפיכך, הריגת התינוקות אינה מעשה של נקמה, אלא אקט מונע שיביא להצלת העם היהודי. לעומת זאת, חמאס רוצח תינוקות מתוך מניע של נקמה, רצון לשלוט על אדמות או לנקום בעם ישראל. המניע הוא שמבדיל בין המקרים – האם המניע הוא למנוע רצח עתידי גדול יותר או למנוע את השלום והשליטה.
ההתייחסות הרביעית:
כאשר התורה מצווה להכות את העוללים והיונקים, היא לא מתירה התעללות בהריגתם. העניין הוא להמיתם בדרך שלא תגרום להם סבל מיותר. לעומת זאת, חמאס לא מהסס להשתמש בכל אמצעי רצח כדי להוציא לפועל את זממם, תוך פגיעה בסבלם של הקורבנות.
לסיכום:
בשני המקרים יש המתת תינוקות, אך יש להבדיל בין טהור לטמא. הטהור, מצווה מאלוהים, נועד למנוע הרג ורצח גדולים יותר בעתיד. אין בו סממן של התעללות או של רצון לשלוט בכוח. לעומת זאת, חמאס פועל ממניעים של שנאה ונקמה, ופעולתו כוללת אלימות חסרת רחמים.
ולמרות כל זאת, ישנם כאלה כמו שאול המלך שיסרבו לבצע את המצווה מתוך תחושת מוסר אנושי גבוהה, ויעדיפו לשלם את המחיר הכרוך בכך.
