חז”ל במסכת נדרים דורשים את הפסוק בירמיהו על חורבן הארץ, וקובעים שהסיבה לכך היא “שלא ברכו בתורה תחילה”. הדרשה מעוררת תמיהה: איך חטא כה קטן, לכאורה, גרם לחורבן כה גדול, בעוד שידוע שהבית הראשון חרב על עבודה זרה ושפיכות דמים, והבית השני על שנאת חינם?
ההרצאה מציעה שהברכה שלפני לימוד התורה אינה טקס שולי, אלא הכשרה נפשית הכרחית. השאלה המרכזית שאדם ניצב בפניה כשהוא ניגש ללמוד היא אם הוא בא אל התורה עם כוונה טהורה, מכוונת לרצון האלוהי, או שהוא קורא לתוכה את רצונותיו ודמיונותיו שלו. לימוד שנעשה בלי זיכוך הדעת והמידות עלול להפוך, גם בלי משים, לתורת האדם ולא לתורת האלוהים, ואז גם עבודה זרה או שנאת חינם יכולות להיעשות בשם התורה ובתחושת צדקנות מלאה.
המסקנה המוצעת היא כפולה. ראשית, מי שרוצה ללמוד את התורה כפי כוונתה האמיתית צריך לטהר תחילה את דעתו ומידותיו. שנית, גם מי שלא הגיע לזיכוך שלם צריך לכל הפחות להיות מודע לכך, ולזכור שההבנה שלו בתורה עשויה להיות מוגבלת על ידי נטיותיו האישיות, ולא בהכרח משקפת במדויק את הכוונה האלוהית.
