בחירה – מהם שני התנאים הבסיסיים לבחירה ומה ההבדל ביניהם?
כדי לדבר על בחירה, מוכרחים שיהיו שני דברים. כאשר יש לפנינו רק דבר אחד, לא שייכת כלל בחירה – שהרי אין בין מה למה לבחור. הבחירה חלה רק כשיש לפחות שני מרכיבים.
אבל גם כאשר קיימים שני דברים, עדיין לא בהכרח שייכת בחירה. תנאי נוסף נדרש: העדפה. אם אין כל העדפה בין שני המרכיבים – אין גם מקום לבחירה, אף על פי שיש כאן שני דברים נפרדים.
מכאן עולה, ששני תנאים יסודיים הכרחיים לקיומה של בחירה:
קיום שניים – שיהיו לפחות שני דברים מובחנים.
העדפה – שתהיה נטייה או העדפה לאחד מהם על פני השני.
אם חסר אחד מן השניים, אין כאן בחירה.
אך האם יש הבדל מהותי בין שני התנאים? האם אחד מהם יסודי יותר מהשני?
נראה שהתנאי הראשון – שיהיו שניים ולא אחד – יסודי יותר, משום שהוא הבסיס שעליו אפשר לבנות את התנאי השני. בלי שניים – אין כלל אפשרות להעדיף. ההעדפה מחייבת קיומם של לפחות שני דברים. לעומת זאת, ייתכן שיהיו שניים – אך לא תהיה העדפה ביניהם.
לכן: התנאי הראשון הוא תנאי הכרחי לקיומו של התנאי השני, אך לא להיפך.
במילים אחרות: אין בחירה באחד, רק בשניים. אך עצם קיומם של שניים אינו מחייב בהכרח בחירה – ייתכן שיתקיימו שניים, אך לא תהיה העדפה ביניהם.
ובכל זאת, ייתכן שכאשר מדובר באדם, עצם תפיסת השניים מעוררת בהכרח את הבחירה וההעדפה. בעולם החוויה האנושית – אין שניים בלי בחירה.
כלומר, ייתכן שמה שמייצר את ה”שניים” בתודעת האדם – הוא גם מה שמייצר את הבחירה והרצון. שניות, העדפה, ורצון – באים כאחד.
כמו שלא תיתכן העדפה בלי שניות, כך לא תיתכן אצל האדם שניות בלי העדפה.
באחד – אין רצון, אין בחירה, אין העדפה.
אך בשניים – אצל האדם, השניות מביאה בהכרח את הרצון, הבחירה וההעדפה.
אפשר אמנם לדמיין באופן תיאורטי שני דברים ללא העדפה, אך במציאות החיה של תודעת האדם – עצם השניות כבר מחייבת בחירה.
לסיכום: קיום שניים ולא אחד הוא תנאי הכרחי לבחירה. וייתכן שאצל האדם – הוא גם תנאי מספיק.
כלומר: משעה שיש שניות – יש עמה בהכרח גם בחירה. בניגוד לתפיסה הפשוטה הרואה אפשרות לשניים בלי בחירה, ייתכן שלפחות במציאות של האדם – שניות ובחירה חד הן.
