לכתחילה, רוב האנשים מחפשים זוגיות מושלמת ומאושרת. אולם כאשר מתעוררות בעיות בזוגיות המיוחלת, יש נטייה להצדיק את הקונפליקטים, המריבות והקשיים באמצעות הענקת משמעות חיובית: לומר שזה “תיקון”. כך נוצרת מוטיבציה להתמודד, באמצעות שכנוע עצמי באמירות כגון: זה התיקון שלי, זו העבודה הרוחנית שלי. היא התת־מודע שלו והוא התת־מודע שלה.
אלא שייתכן שנכון יותר לחפש את הטוב ולהפיק ערך רוחני מתוך משברי הזוגיות, מבלי להעמיס עליהם משמעויות מדומות. אפשר לבחור להיפרד. אפשר לכאוב ולבכות על מר הגורל. אפשר גם לראות במשבר אתגר, ולהפוך את הלימון ללימונדה. אך אין הכרח – ואף עלול להזיק – לייחס למצבים משמעות שאינה בהכרח קיימת.
אמנם יש מי שרואה בזוגיות גם מרחב של התמודדות – זירה של קונפליקטים שדרכם ניתן להיבנות, להתפתח ולהעשיר את העולם הרוחני. אך בדרך כלל, אנשים מבקשים זוגיות כדי למצוא נחת, שלווה, שלמות ורעות.
מטבע החיים, זוגיות מזמנת לא פעם קונפליקטים, ריבים ומשברים – בצורות שונות ובנושאים מגוונים. השאלה האמיתית אינה אם יופיעו משברים, אלא כיצד נוהגים בהם וכיצד בוחרים להתייחס אליהם.
קיימת גם תפיסה שלפיה אחד מיעדי הזוגיות הוא השלמה ותיקון. ייתכן שממד זה אכן קיים. אולם ברוב המקרים אין הוא המרכזי או הדומיננטי. השאיפה העמוקה והפשוטה יותר היא לזוגיות שיש בה אחווה, אהבה, רעות ושלום.
