השאלה עצמה מניחה הנחת יסוד: שאנשים צריכים לחשוב בהיגיון.
ועל בסיס הנחה זו נשאלת השאלה מדוע אנשים חושבים שלא בהיגיון?
אך האם הנחת היסוד הזאת נכונה?
מי קבע שאנשים חייבים לחשוב בהיגיון?
ואולי כלל אין חובה כזו?
לעיתים זו מחשבה ילדותית במקצת, ההנחה שכולם צריכים לחשוב כפי שאני חושב.
אך מי אמר שאחרים חייבים לחשוב כמוני?
גם אם אני חושב שמשהו נכון, אין זה מחייב שאחרים יחשבו כך.
“היגיוני” או “הגיוני לי“?
יש להבחין בין שני ניסוחים:
אנשים חושבים בצורה הגיונית.
אנשים חושבים בצורה שנראית לי הגיונית.
כאשר אומרים “הגיונית”, ניתן לשאול מי קבע מהו היגיון.
כאשר אומרים “הגיונית לי”, ברור שמדובר בתפיסה סובייקטיבית.
אך גם אז נשאלת שאלה:
מי אמר שאחרים חייבים לחשוב לפי מה שנראה הגיוני לי?
הנחות דמיוניות
לעיתים אדם מניח הנחה, ואז שואל שאלה על פיה, מבלי לבדוק אם ההנחה נכונה.
לדוגמה:
נניח שאדם מחליט שכל מי שאוכל חייב ללבוש כובע אדום.
ואז הוא שואל: “למה יש אנשים שאוכלים בלי כובע אדום?”
כאן הבעיה אינה במציאות, אלא בהנחה הדמיונית.
כך גם כאן:
האדם מניח שיש חוק שמחייב חשיבה “הגיונית”, ואז שואל מדוע אנשים אינם עומדים בו.
אך אולי החוק עצמו אינו קיים כלל.
מה קורה בפועל?
בפועל, בני אדם חושבים לפעמים בהיגיון, ולפעמים לא.
גם האדם ששואל את השאלה אינו תמיד חושב בהיגיון.
אם כך, מדוע להניח שחייבים לחשוב בהיגיון,
כאשר המציאות עצמה מראה אחרת?
מבט אחר: למה אני חושב כך?
במקום לשאול על אחרים, נכון יותר לשאול על עצמנו:
מדוע אני עצמי חושב לפעמים בצורה שאינה נראית לי הגיונית?
התשובה לרוב נובעת משלושה גורמים:
חוסר ידע
חוסר משאבים (זמן, קשב, יכולת עיבוד)
אינטרסים
כאשר האדם פועל מתוך לחץ, מידע חלקי או אינטרסים,
החשיבה שלו עשויה להיראות לא הגיונית, גם בעיניו.
ומה לגבי אחרים?
אם כך, ניתן להבין שגם אחרים פועלים מתוך אותם גורמים.
אם היו לי הידע, המשאבים והאינטרסים של אדם אחר,
ייתכן שהייתי חושב בדיוק כמוהו.
וכן להפך.
כפי שאמרו חכמים:
“אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.”
האם אפשר לחשוב ללא השפעות?
האם אדם יכול לחשוב באופן “טהור”, ללא ידע קודם, אינטרסים או תנאים?
כנראה שלא.
החשיבה עצמה מושפעת תמיד מהגורמים הללו.
אז למה זה מפריע לנו?
השאלה האמיתית אינה רק למה אחרים חושבים אחרת,
אלא למה זה מפריע לנו.
ייתכן שהסיבה היא:
השפעה על האינטרסים שלנו
קושי לקבל דעות מנוגדות
או השתקפות של חוסר הבנה פנימי
לעיתים, מחשבות של אחרים “מפעילות” אותנו,
משום שהן מזכירות לנו מקומות לא פתורים בתוכנו.
שינוי כיוון
במקום לעסוק באחרים,
ניתן להתבונן בעצמנו.
למה אני חושב כפי שאני חושב?
למה לפעמים אני חושב בצורה שנראית לי לא הגיונית?
כאשר מבינים זאת, קל יותר להבין גם אחרים.
מסקנה
אנשים אינם חושבים “לא בהיגיון” סתם כך.
הם חושבים מתוך הידע, המשאבים והאינטרסים שלהם.
ובאותה מידה, גם אנחנו.
השאלה האמיתית אינה רק על אחרים,
אלא על עצמנו.
