לפני שעונים – האם הבנו את השאלה?
כאשר דנים בנושא מסוים ונשאלת שאלה, הנטייה הטבעית היא לרוץ ולחפש תשובה. אולם עוד לפני שמנסים לענות, יש שלב בסיסי יותר: לוודא שהבנו היטב את השאלה.
לפעמים נדמה לנו שהשאלה ברורה לחלוטין, אבל כאשר מתחילים לברר את משמעות המילים שבה, מתברר שאפשר להבין אותה בכמה דרכים שונות. ממילא, תשובה נכונה לפי הבנה אחת של השאלה יכולה להיות תשובה לא נכונה לפי הבנה אחרת.
ניקח לדוגמה את השאלה:
“מה מהות המגע בין בני אדם?”
לכאורה זו שאלה ברורה. אולם לפני שעונים עליה אפשר לשאול שאלת הבהרה פשוטה: מה פירוש המילה “מהות” בשאלה הזאת?
אפשר לטעון שאין צורך בשאלת הבהרה כזאת. הרי כולנו יודעים פחות או יותר מה פירוש המילה “מהות”. אם כך, מדוע לא לענות ישירות?
אלא שלמילה “מהות” יכולות להיות משמעויות שונות בהתאם להקשר.
אפשר להבין את השאלה “מה מהות המגע בין בני אדם?” במובן של “למה?” או “מה הסיבה?”. לפי הבנה זו, השאלה היא: למה אנשים רוצים מגע ביניהם?
אפשר להבין “מהות” גם במובן של “מה זה?”. לדוגמה, השאלה “מה מהות השמש?” יכולה להתפרש כשאלה: מהי השמש?
בהקשרים מסוימים אפשר להבין “מהות” גם במובן של “ממה הדבר עשוי?”. לדוגמה, “מה מהות הכיסא?” יכולה להתפרש, בהתאם להקשר, כשאלה ממה הכיסא עשוי.
לכן, גם אם משמעות המילה “מהות” מוכרת לנו, עדיין לגיטימי לשאול למה בדיוק מתכוונים בה בשאלה המסוימת. מטרתה של שאלת ההבהרה אינה לברר את פירוש המילה במילון, אלא לברר באיזה מובן משתמש בה השואל כאן.
בין סיבה לתכלית
בדוגמה שלנו הובהר שהכוונה בשאלה “מה מהות המגע בין בני אדם?” היא:
“מה יוצא להם מזה?”
אולם גם לאחר ההבהרה הזאת עדיין יש מקום לבירור נוסף. מה ההבדל בין השאלה “למה אנשים נוגעים זה בזה?” לבין השאלה “מה יוצא להם מזה?”
ייתכן שאין ביניהן הבדל מהותי, אלא שמדובר באותו רעיון במילים שונות. אבל ייתכן גם הבדל חשוב בין סיבה לבין תכלית.
“למה?” יכול להתפרש כ“מה הסיבה לכך?”, ואילו “מה יוצא להם מזה?” יכול להתפרש כ“מה הם רוצים להשיג בכך?”.
לדוגמה, נניח שנאמר שהטבע הפיזי של הגוף גורם לו לנטייה להתקרב לגוף הדומה לו. זו יכולה להיות תשובה לשאלה מה גורם למגע, אבל היא אינה בהכרח תשובה לשאלה מה האדם רוצה להשיג באמצעות המגע.
השאלה הראשונה מחפשת סיבה לתופעה. השאלה השנייה מחפשת תכלית, ולכן יש בה גם מרכיב של רצון וכוונה.
ייתכן כמובן שהתשובה תהיה שאין כאן כלל תכלית מנטלית, אלא רק תהליך פיזיקלי. אבל גם במקרה כזה זו כבר תשובה לשאלה לאחר שהבנו מה בדיוק אנחנו מחפשים.
תשובה נכונה – לשאלה הלא נכונה
הבירור אינו מסתיים כאן.
אפשר לשאול שאלה נוספת: האם מה שיוצא לבני האדם מהמגע הוא דבר כללי או דבר ספציפי?
כלומר, האם יש דבר אחד משותף שיוצא מכל סוגי המגעים, או שבכל סוג של מגע יוצא לאדם משהו אחר?
נניח שהתשובה שניתנה היא:
“אני מדבר על כל מגע, פרט למגע לצורך הבאת ילדים.”
לכאורה התקבלה תשובה. אבל כאשר בוחנים אותה היטב מתברר שהיא עונה על שאלה אחרת.
השאלה הייתה על מה שיוצא מן המגע: האם הוא כללי ומשותף לכל המגעים או משתנה ממגע למגע?
לעומת זאת, התשובה עוסקת בסוגי המגע שעליהם מתקיים הדיון: כל סוגי המגעים, פרט למגע לצורך הבאת ילדים.
זו יכולה להיות תשובה מצוינת לשאלה: “על אילו סוגי מגע אתה שואל?” אבל זו אינה תשובה לשאלה: “האם מה שיוצא מן המגע הוא כללי או ספציפי?”
כאן נמצאת נקודה חשובה מאוד בניהול דיון: תשובה יכולה להיות נכונה בפני עצמה, ובכל זאת לא לענות על השאלה שנשאלה.
ייתכן שאדם אחר הבין את השאלה אחרת, ולפי הבנתו התשובה דווקא מתאימה. במקרה כזה אין הכרח שהתשובה עצמה שגויה; ייתכן שהבעיה היא שהשואל והמשיב הבינו את השאלה באופן שונה.
לכן צריך לחזור אל השאלה ולברר למה התכוון השואל. אם הובהר שהכוונה הייתה לשאול האם מה שיוצא מן המגע הוא כללי או ספציפי, תשובה העוסקת רק בסוגי המגע אינה עונה על השאלה.
גם הטענה שהתשובה אולי “נמצאת בתוך הדברים” אינה מספיקה. בדיון צריך לבחון את מה שנאמר בפועל. ייתכן שהמשיב חשב על התשובה הנכונה, אבל אם היא לא באה לידי ביטוי בדבריו, אין לראות בכך תשובה לשאלה.
לפני שמחפשים תשובה – מבררים את השאלה
הדוגמה הזאת מלמדת עיקרון פשוט אך חשוב: השלב הראשון במתן תשובה טובה אינו חיפוש התשובה, אלא הבנת השאלה.
מילים שנראות ברורות יכולות לקבל משמעויות שונות בהתאם להקשר. גם לאחר שהובהרה מילה אחת, ייתכן שעדיין יהיה צורך לברר אם מחפשים סיבה או תכלית, תשובה כללית או פרטית, או התייחסות לדבר עצמו לעומת התוצאה שלו.
לכן שאלות הבהרה אינן הפרעה לדיון ואינן התחמקות מן התשובה. להפך: הן מאפשרות להגיע לתשובה מדויקת יותר.
לפעמים אנחנו משקיעים מאמץ רב בניסיון למצוא תשובה טובה, כאשר הבעיה האמיתית נמצאת שלב אחד קודם: עדיין לא ברור לנו על איזו שאלה אנחנו מנסים לענות.
לכן, לפני שרצים לענות, כדאי להתחיל בשאלה אחת פשוטה:
מה בדיוק השאלה?
