איך לשחזר חוויה? על חוויות, סמים ומה שביניהם

איך לשחזר חוויה? על חוויות, סמים ומה שביניהם

שאלה:

אדם נטל סמים וחווה חוויה טובה. כעת הוא רוצה לשחזר את אותה החוויה ללא שימוש נוסף בסמים. האם ניתן לשחזר חוויה כזו ללא האמצעי החיצוני? ואם כן, כיצד?

מהן העובדות ומהם הפירושים?

העובדה: הוא חווה חוויה מסוימת.

הרצון: הוא רוצה לשחזר את החוויה הזו.

דוגמה:

אדם הרגיש שקר לו, לבש מעיל ונהיה לו חם. בחורף הבא, כשרצה לשחזר את תחושת החמימות, הוא שוב לבש מעיל ושחזר את החוויה.

מה הבעיה בכך?

הבעיה היא שהוא רוצה לשחזר את החוויה ללא האמצעי, כלומר, להרגיש שחם לו ללא המעיל.

דוגמה נוספת:

אדם היה רעב, אכל ושבע. כעת הוא שוב רעב ורוצה לשחזר את תחושת השובע ללא אוכל.

האם זה אפשרי?

הוא יכול לנסות לדמיין שהוא שבע. אם יש לו דמיון מפותח דיו, ייתכן שיצליח.

כשאתה אוכל, אתה נעשה שבע. האם יש דרך אחרת להיות שבע מלבד לאכול או לדמיין שובע? (נניח לצורך הדיון ששתייה אינה הפואנטה כאן). לפי פשט הדברים, הוא רוצה לשחזר את תחושת השובע המדויקת שהייתה לו בזמן האכילה. התשובה הפשוטה היא: עליו לדמיין שהוא שבע.

האם זו הדרך היחידה?

האם יש דרכים נוספות לשחזר שובע מלבד אוכל או דמיון?

תשובה: את החוויה המדויקת של האוכל ניתן לשחזר ללא אוכל רק בדמיון. אך אם נגדיר את החוויה כ”הפסקת תחושת הרעב”, נפתחות בפנינו אפשרויות נוספות.

אם הוא רוצה לשחזר את המצב שבו “לא רע לו מהרעב”, הוא יכול להטיל ספק בתחושת הרעב. הוא יכול לשאול את עצמו: “מה אכפת לי שאני רעב?”. ברגע שמטילים ספק ברצון לא להיות רעב או בתחושת הרעב עצמה, ניתן להגיע למצב שבו לא סובלים מהרעב, וזאת ללא אכילה וללא דמיון של שובע.

סיכום ביניים:

הכל תלוי במה בדיוק מנסים לשחזר: את חוויית השובע הפיזית (באמצעות דמיון) או את החוויה של היעדר הסבל מהרעב (באמצעות הטלת ספק ושינוי גישה מנטלית).

 

המקרה של שימוש בסמים

דוגמה:

אדם שנטל סמים והרגיש חופשי לדבר עם מי שרצה, רוצה לשחזר את החופש הזה ללא הסמים. איך הוא עושה זאת?

האם זה נושא אחר?

לא, זוהי רק דוגמה נוספת לאותו עיקרון. ההבדל הוא שבאכילה, אם לא תאכל, תישאר רעב פיזית. ברגשות, כמו תחושת ביטחון או חופש, יש הרבה יותר פתרונות אפשריים. צריך לחקור: מדוע הסמים גרמו לו להיות רגוע? מה הוא חשב או הרגיש באותו רגע? אולי את המצב המנטלי הזה ניתן להשיג גם בדרכים אחרות.

משל הכבישים:

נסעתי לתל אביב דרך כביש 2. בפעם הבאה כביש 2 היה חסום, אז נסעתי דרך כביש 4 או דרך כביש החוף. ברור שניתן להגיע לאותה תוצאה בדרכים רבות.

במילים אחרות: יש דברים שיש להם רק דרך אחת (ואז ללא האמצעי נותר רק הדמיון), ויש דברים שיש להם דרכים רבות (ואז ניתן למצוא אמצעי חלופי).

דיבור חופשי אינו דבר פיזי כמו אכילה, אלא מצב פסיכולוגי-רגשי. מאחר שהמוח מייצר את הרגש, יש מרחב גמישות וישנן כמה דרכים להגיע לאותה נקודה.

משל האור:

יום אחד היה אור בבית מהשמש. כשנהיה חושך, שחזרתי את האור באמצעות פנס, מנורה או גנרטור. ישנם דברים שבהם לא צריך להגיד לאדם “תדמיין”, אלא פשוט “תמצא דרך אחרת”.

דוגמת השוקולד:

אכלתי שוקולד ונהייתי שמח. אין לי שוקולד. אז אולי אשתה קולה? או אוכל אבטיח? או אולי אשמע שיר שישמח אותי? ככל שאדם מבין טוב יותר את ה”חוקיות” של מה שגורם לו לשמחה, הוא יכול למצוא תחליפים.

האם בכל הנושאים הרגשיים יש דפוסים קבועים?

לא ידוע. כל מקרה לגופו. יש לחקור ולהתבונן: מה בדיוק הרגשת? למה הרגשת כך? מהן האפשרויות שלך כרגע?

 

ניתוח המקרה הפרטי: פחד מדיבור חופשי

השאלה הכללית: הייתה לי חוויה טובה ואני רוצה לשחזר אותה בלי האמצעי המקורי.

התשובה הכללית: תלוי אם יש דרכים נוספות. אם כן, אפשר ליישמן. אם לא, נותר רק הדמיון.

ניתוח המקרה:

האדם מתקשה לדבר חופשי ללא סמים כי הוא חושש מתגובות הסביבה. עם סמים, הפחד נעלם. מה השתנה לו במוח?

נניח שהסמים גרמו לו לראות אנשים כ”אנרגיות” במקום כדמויות מאיימות.

השאלה היא: האם השינוי המנטלי הזה (ראיית הזולת כ’אנרגיה’) גרם לו לרצות את אישורם פחות? אם זה מה שהסיר את הפחד, הרי שנוכל לנסות לשחזר את הראייה הזו גם ללא סמים.

אם נבין מה גורם לו לרצות, ומה גורם לו לראות “אנרגיה”, נוכל לפתור את הבעיה מהשורש.

משל הכפית:

אדם הלך לרופא והתלונן שכל פעם שהוא שותה תה, כואבת לו העין. הרופא אמר לו: “פשוט תוציא את הכפית מהכוס”. המוסר השכל: צריך להבין מה הבעיה האמיתית כדי למצוא את הפתרון הפשוט.

 

האם אתה ציפור?

אדם שלקח סמים וחווה שהוא “כמו ציפור”.

יש עצה שאומרת: שאל את עצמך, אולי אתה באמת ציפור? האם זו עצה טובה.

ראשית, נבין למה הכוונה ב”כמו ציפור”.

לאחר מכן נבדוק את האמת: אם אתה באמת ציפור (במובן רוחני או תודעתי כלשהו) והבנת את זה, אינך זקוק לסמים.

אך אם אינך ציפור, מוטב שתבין שאתה לא, כדי שלא תנסה לעוף באמת ותיפגע.

האמת היא הכלי הטוב ביותר לכוון את האדם.

 

סיכום וחקר החוויה

כדי לשחזר חוויה, עליך:

1. להבין מה הייתה החוויה המדויקת.
2. להבין מה גרם לה (התבוננות).
3. לבדוק האם ניתן להשיג את הגורם הזה באמצעי אחר.

שאלה לסיום:

מדוע אנו מבינים בקלות למה לא נעים לנו לתת צדקה לקבצן (אי-נעימות מובנית), אך לא מבינים מדוע מוזיקה גורמת לנו הנאה? האם זה בגלל שלמוזיקה אין סיבה, או בגלל שחסרה לנו הידיעה על הסיבה?

התשובה היא שאדם צריך לחקור זאת בעצמו. לא משנה מה אומר המורה או מה כתוב בספר. אם לא תדע זאת בעצמו, מתוך הוודאות שלך, תמיד תישאר בספק. ייתכן שהספר מטעה, וייתכן שהסיבות שמצאת אינן האמיתיות. אדם צריך להיות בטוח בעצמו, דרך עצמו. “טוב מראה עיניים”  ואין כוודאות של התנסות אישית.