בחירה חופשית חלקית – אפשרי או לא אפשרי?
צריך להגדיר מהי בחירה חופשית, וכן להגדיר מה פירוש “בחירה חופשית חלקית.” רק לאחר מכן ניתן לבדוק האם קיימת התנגשות בין שתי ההגדרות. אם שני הרעיונות סותרים זה את זה, הדבר אינו אפשרי. ואם אינם סותרים, הדבר אפשרי.
יש מספר הגדרות לבחירה חופשית. במאמר זה נגדיר בחירה חופשית כמצב שבו האני יוצר את הרצון ללא שום גורם שמכריח אותו ליצור את הרצון. כלומר, לאדם יש חופש מלא לרצות או לא לרצות, ואין שום גורם שמכריח אותו לרצות דבר מסוים או לא לרצות דבר מסוים. רק הוא, ורק הוא, מחולל את רצונו, לטוב או לרע.
מכאן נעבור להסביר מה משמעותה של בחירה חופשית חלקית.
לפי ההגדרה לעיל, בחירה חופשית חלקית פירושה שבחלק מן הרצונות האדם חופשי ליצור את רצונותיו, ובחלק מן הרצונות אין לו חופש הוא מוכרח לרצות אותם, ואין לו אפשרות שלא לרצות.
דוגמאות:
רצונות שאין בהם בחירה חופשית:
האדם מוכרח שלא לרצות כאב, אין לו בחירה חופשית ליהנות מכאב או לרצות את הכאב.
רצונות שיש בהם בחירה חופשית:
האדם בוחר אם לאכול כשר או לא כשר, אין מי שכופה עליו מאכל מסוים.
מצב שבו אדם חופשי לרצות או לא לרצות את כל רצונותיו הוא מצב של בחירה חופשית מלאה.
ומצב שבו אדם חופשי לבחור רק בחלק מרצונותיו הוא מצב של בחירה חופשית חלקית.
הטענה נגד הבחירה החופשית החלקית
הטענה שאין דבר כזה “בחירה חופשית חלקית”, אומרת כך:
ממה נפשך או שהאדם אחראי לכך שתהיה לו בחירה חופשית (ואז יש לו בחירה מלאה על הכול), או שהוא לא אחראי לכך (ואז אין לו בחירה כלל).
הכול תלוי בשאלה: מי הגורם שמחליט שעל חלק מן הרצונות תהיה בחירה, ועל חלק לא?
אפשרות א: האדם עצמו הוא שקובע
אם האדם עצמו קובע על אילו רצונות תהיה לו בחירה ועל אילו לא, אז למעשה יש לו בחירה מלאה על הכול. גם על מה שאין לו בו בחירה, זו בעצם בחירתו.
לדוגמה: הוא בחר שלא תהיה לו בחירה חופשית ביחס לכאב. הוא בחר שכל פעם שיחווה כאב, יהיה מוכרח שלא לרצות אותו. האדם, מתוך בחירה חופשית, קבע שעל הרצון ביחס לכאב לא תהיה לו בחירה.
כך גם בדוגמת שיגעון מבחירה:
אם אדם שותה אלכוהול או משתמש בסמים כדי לאבד שליטה, אובדן השליטה נובע מבחירתו. למרות שכעת הוא נשלט ולא שולט, עדיין זה בבחירתו להיות נשלט. הוא בחר לא לבחור. הוא שלט בכך שלא יהיה בשליטה.
אפשרות ב’: גורם אחר מחליט, אלוהים, הטבע או המציאות
אם גורם אחר הוא זה שמחליט אילו רצונות יהיו בחופש הבחירה של האדם ואילו לא, אז למעשה אין לאדם בחירה חופשית אמיתית.
אם יש גורם שקובע האם האדם יוכל לבחור או לא יוכל לבחור, ומגדיר עבורו את גבולות הבחירה, אז גם הרצונות שהאדם מרגיש שהוא בוחר אינם באמת בחירתו. הם תלויים ברצונו של אותו גורם.
בדוגמה: אם גורם כלשהו מאפשר לאדם לבחור אם לאכול כשר או לא, אותו גורם יכול באותה מידה להחליט שהוא יחויב לאכול לא כשר. האפשרות לבחור אינה נובעת מן האדם, אלא מן הגורם שקבע לו את מידת הבחירה.
גורם כזה יכול:
להחליט שעל כל הדברים תהיה לאדם בחירה או להחליט שעל כל הדברים לא תהיה לו בחירה או להחליט שעל חלק יש בחירה ועל חלק אין.
במצב כזה האדם אינו בוחר באמת, הוא מבצע את מה שאפשרו לו לבצע, כמו מקל שדרכו נעשית פעולה.
מכאן עולה השאלה:
האם באמת אין דבר כזה “בחירה חופשית חלקית”? האם הכול או כלום?
כדי לברר זאת יש לשאול:
מי מאפשר את המצב הנוכחי שבו קיימת בחירה חלקית?
אפשרויות:
- אולי אני בחרתי לא לבחור – ואז הכול בבחירתי.
- אולי מישהו אחר בחר שאבחר – ואז שום דבר אינו בבחירתי.
כעת נבחן האם בכלל ייתכן שהכול בבחירה:
מי החליט שאני לא יכול להזיז את השמש?
האם יכול להיות שאני החלטתי שלא אוכל לעשות זאת?
מי החליט שאני לא יכול למנוע את מותי?
האם יכול להיות שאני בחרתי שלא אוכל למנוע את מותי?
האם באמת ייתכן שאני עצמי החלטתי שלא אוכל לחיות לנצח?
ומנגד:
האם ייתכן שמישהו אחר מאפשר לי כרגע להזיז את היד?
שאלות יסוד
- האם ייתכן שכל מה שאני חושב שאני בוחר, בעצם מישהו אחר מאפשר לי לבחור, ותלוי רק בו?
- האם ייתכן שכל מה שאני לא בוחר בעצם אני עצמי בחרתי שלא אוכל לבחור בו?
מכאן שתי שאלות מרכזיות:
- האם יכול להיות שבחרתי שלא אוכל לבחור?
- האם יכול להיות שלא בחרתי שאוכל לבחור?
לכל אחת משתי השאלות יש שתי נקודות זמן:
א. בעבר – או אני בחרתי בכך, או שמישהו אחר בחר עבורי.
ב. בהווה – או שאני בוחר בכל רגע מחדש, או שמישהו אחר בכל רגע מחדש מאפשר או מונע את היכולת לבחור.
שאלות מעשיות
מי מחליט עכשיו אם אוכל להזיז את היד?
האם אני? האם לא אני?
האם ייתכן שלא אוכל להזיז את היד?
מי שולט בכך?
אם אני מחליט להזיז את היד? מי מאפשר לאני לפעול?
האם האני יכול לפעול ללא משהו שמפעיל אותו?
ואם משהו אחר מפעיל את האני, האם נכון לומר שהאני הוא זה שמזיז את היד?
ואם אינני יודע מי מפעיל את האני, האם זה אומר שאין מי שמפעיל אותו?
סיכום
צד אחד של הספק אומר:
אולי שום דבר שאני חושב שאני בוחר אינו באמת בבחירתי. אולי בכל רצון יש כוח אחר שמאפשר לי לרצות אותו בכל רגע. אולי נדמה לי שאני בוחר רק מפני שאינני רואה את הכוח המניע שמחולל את הרצון. ואולי גם אי־הראייה הזאת אינה בבחירתי?
מצד שני:
גם מה שנדמה שאין לי בחירה לגביו אולי כן נובע מבחירתי. אולי אני עצמי בחרתי שלא אבחר. אולי אני עצמי גרמתי לעצמי לשכוח זאת. אולי זו תוכנית שבחרתי מראש, לחוות שאין לי בחירה. אולי אני בחרתי שלא אדע שאני בחרתי.
אך כאן עולה שאלה עמוקה עוד יותר:
האם בכלל ייתכן מצב שבו האני אינו מודע לבחירתו?
מי הוא האני?
האם האני יכול לא לדעת את יכולתו?
